ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
---
מאוד אהבתי את הפיסקה הראשונה. באמת צריך דבר
כזה.
(בייחוד אחרי חוסר שינה)
אפילו כתבתי על זה פעם שיר, שאני הולך לקרוא עכשיו כי נזכרתי בו.
ואולי המטען הזה הוא טיול עם שירה וניגונים?
תגובות