ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
לא
החיוך שנולד לא גרם לו לפזז. זה לא חשוב, בעצם. הוא הרי מרגיש יותר טוב. הוא מחק.
ויותר לא אפרט, כי הכיף במסתורין.
(את לא מעיקה, זה נחמד)
ועדי, זה חיובי להיות שם. זה טוב להיות שם.
תגובות