ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- רשע! בהתחלה התרגשתי מאוד מהזקן הזה, המסכן הזה, והגעתי לסף דמעות-- ופתאום חתול מגעיל ומדושן עונג. קטע ממצה כישרון. [ליצירה]
- [ליצירה] יש שם מילה צורמת... כשגדלים, האהבה גם מתפתחת ואוהבים יותר. וחייבים לגדול כדי להרגיש באמת את משמעות האהבה. גם אני אהבתי בגיל 15, ובגיל 9, ואני אוהב עכשיו (לא אותן אהבות) ואין מה להשוות. כשמתגברים לומדים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מי ייתן וכולנו נלמד מפחים שכאלה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה אבל השורה האחרונה קצת... [ליצירה]
- [ליצירה] --- ממש ממש אהבתי וצחקתי, וניסיתי להגיב אתמול אבל סירב להגיד. מזדהה לפעמים. השקר הזה, בהתנהגות מול רבים שאינם מכירים אותנו. :) --- רק הססאמממק הזה שחייב להיעלם. [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבדיוק חתכתי בצל, נורא נוגע. הניסיון הזה להיאבק בחיים שממשיכים לזרום. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לרגע חשבתי שאתה שירה. כן, מסכים עם אסתר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- כן, זה באמת נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה היה נכון אם לא היתה לנו התורה, אם לא היינו יהודים. אבל בתור יהודים אסור שנהיה כפויי טובה. כמו שאומנות לא עומדת מעל התורה ואסור לצייר אישה ערומה, ככה זו כפיות טובה לדבר ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים אתה קורא משהו וההתחלה כל-כך מזכירה לך את עצמך.... אבל ההמשך קצת תוקע את הסיפור *שלך*, למרות שהוא יפהפה. --- למטב הבנתי, את מדברת על המיועד לך שאינך מכירה, ואילו אני כשקראתי חשבתי על אהובתי. זה מקסים. [ליצירה]
תגובות