ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
[ליצירה]
כשאני לוחץ על כותרת התגובה
עולות כל מיני כותרות שכתבתי, אבל שום כותרת לא מתאימה לזה.
כשאתה נמצא במצב מסויים ולא יכול לשנות אותו, אתה יכול להיות אופטימי ולהיות פסימי.
ככה זה כשיש פקק, כשיש בגרות מחר ואין כח וכו'.
ותמיד יותר טוב להיות אופטימי - כי הפסימיות סתם פוגעת.
ובבחורה הזאת, למרות הכל, יש ניצנים של אופטימיות.
(והערה: שתים-עשרה שנים, לא שנים-עשר.. לפעמים אנחנו צוחקים על טעויות כאלה:)
[ליצירה]
---
בטח יש משמעות לכך שלשיר קוראים איפה אלוקים, אבל בסופו כתבת איפה א-לוהים.
בהתחלה חשבתי שקראתי את זה כאיפה הייתי, ואז זה נראה מאוד יפה, המתבונן מכיר בכך שהטעות בו, אבל גם ככה זה טוב.
[ליצירה]
נחמד.
הרבה פעמים בלילה עולות כל מיני מחשבות כתיבה, בשקט הזה, אבל יש דברים שקשה להעביר למילים, והם נשארים בדרגת 'אדים' בים היצירתיות שחלקו נובע וחלקו לא.
אני אישית ישן מדי פעם עם המחברת והעט מתחת למזרן, וכותב בעיקר בלילה (או מחבר בעיקר בלילה).
[ליצירה]
תודה, עדי!
נהניתי לקרוא את התגובה.
זה ממחיש את השינוי. צריך להבין שצריך להסתכל על אדם דובר ספרדית לא רק כ'דובר ספרדית', אלא גם כאדם, ואם רבקה לא ענתה לו ולא שיתפה פעולה בפעם הראשונה, היתה לה סיבה, שעכשיו הוא מוצא את עצמו בה.
מעגל.
(ד"א, כאילו במקרה, אחרי הרבה הרבה זמן שלא ראיתי את האישה הזו, ראיתי אותה בשבת)
תגובות