[ליצירה]
את ההוסיט ניסיתי לקרוא בכיתה ד' אבל השתעממתי נורא.. אומרים ששר הטבעות הרבה יותר טוב (וגם בטח הייתי קטנה מדי בשביל הכבדות של ההוביט), אבל עוד לא יצא לי לקרוא.
ואגב, את הארי פוטר קראתי גם לפני שהוא התפרסם בארץ, במקרה מצאתי אותו בספריה ונזכרתי ששמעתי המלצה עליו, אז לקחתי.. לפי הרישום שבצד - הייתי השלישית לקחת אותו מהספריה שלנו.
[ליצירה]
יפיפה! מהמם אפילו.
(בהתחלה קצת הפריעה לי השורה- "בין לבן לצבעוני", כי לבן הוא אחרי הכל, צבעוני [כל הצבעים ביחד הם לבן]. בסוף הבנתי את השורה הזו אחרת, אז היא בסדר...)
:) שחף.
[ליצירה]
התרגום שלך מקסים ותודה שזיכית אותנו גם בשיר המקורי שנכתב לאחר הרצחו של אברהם לינקולן.
אך, היודעת את כי נעמי שמר כבר תירגמה שיר זה לאחר מותו של יצחק רבין ויש לו ביצוע מדהים של מיטל טרבלסי. מומלץ מאוד לשמוע
הו רב - חובל, קברניט שלי,
סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת - קרבות חותרת ספינתך
זרי - פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב-חובל, קברניט שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם, לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובקולם תקוות - עולם לנס המיוחל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
הו רב - חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב - החובל אינו עונה, שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע - ידי
הוא לא ייתן לי אות
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
באשר רב - החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי - הים
כשבנמל קהל יצהל אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב – החובל
אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם-דם שותת
באשר רב-החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם - דם שותת
[ליצירה]
כואב כואב כואב...
לנשמת כל חי: לשאלתך מדוע השירים בצורה כל כך עצובים..
הכותבים ב'צורה' נוגעים באמת של החיים..
והאמת של החיים כואבת.
גם שלמה בקוהלת מגיע למסקנה מפוכחת שהחיים הם די כואבים..
כפי שנאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב"
חוץ מזה יצירה נכתבת בדר"כ מתוך תחושת חסר וצער שהרי לכן 'אין שלם מלב שבור'.
בלי הצער שעבר על ביאליק הוא לא היה כותב את 'ותחת פטיש צרותי הגדולות'.
אם תבדקי אני בטוח שלמעלה מתשעים אחוזים מהיוצרים והמשוררים בעולם כותבים מתוך צער או תחושת געגוע למה שאינו כאן כי הנשמה מצטערת כאן היא רוצה לחזור למה שאינו כאן, למקורה, כמו הגלים לגעת בשמים...
וזה כואב..
האושר בא בזעם כדברי הר"ש ארצי שליט"א
[ליצירה]
תודה למגיבים...לא החסרתי שורה..
גם לא מבחינה תוכנית וגם לא מבחינה צורנית..
פשוט "בין קודש לחול"...השורה המסיימת
..היא המוטו של כל השיר..שורה שמסכמת הכל..