[ליצירה]
וואו. זה נהדר. כתוב טוב, עד שלרגע התחלתי לרחם על מישהו פה....
הציניות חזקה ומצויינת!!!
אהבתי את החיבור לאם סיסרא, ואהבתי את התוספת על המכונית תופת בשבי שומרון!
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
אני ממש אהבתי, כאחת שלומדת כימיה בשנתה האחרונה בתיכון אני מבינה בדיוק על מה אתה מדבר!
אני לא יכולה לספור את הפעמים שחשבתי לקפוץ מחלון הכיתה או לעשות משהו רק כדי שיעיפו אותי החוצה בשעה 3 בצהריים בה למדנו על פולימרים.
בכל מקרה- קליל משעשע ומעלה הזדהות.
תודה!
[ליצירה]
אז מה אם לא קראתי את 1984? כל הזמן מישהי בבית שלי מדברת על הספר הזה. אני יודע אותו בעל-פה בלי לקרוא אותו! (ראי המשפט הראשון בהקדמה ל'הנסיכה הקסומה' של ויליאם גולדמן...)
אולי את יודעת על מי אני מדבר? האחות הגדולה?
אל תדאגי. לא התכוונתי אלייך: א. אין מצב שאי-פעם תיבחרי לנשיאת הזבל, כך שארצות הברית- עוד חזון למועד. ב. נראה לך שאני אסכים להיות אח של מישהי שקוראים לה סוזי?
[ליצירה]
אני פשוט בהלם! אתה רוצה לספר לי משהו על רגשותייך לשואה? חתיכת ניאונאצי קטן ומסריח! אני לא יודע מה הקומוניסטים המטומטמים בארץ מולדתך חשבו (אוקראינה. נכון? משהו כזה, בכל אופן) על כמה זה מצחיק שכל היהודים נכנסים לתנור באושוויץ, אבל אני לא חושב שזה ניצול ציני- הזכות לדרוש ארץ שוממה שהובטחה לנו מימי האבות.
אתה פשוט אידיוט! אין לי אף מילה אחרת! חבל שלא מתת במהפכה הקומוניסטית ברוסיה. אולי אז לא היית חושב שלדרוש מדינה יהודית זה ניצול ציני של הרוגי מלכות!
אידיוט.
[ליצירה]
אם זו דרך ההזדהות עם יצחק רבין- כן. אני מאוד מזדהה.
אה. ולמישהו יש בעיה עם בדיחות על השואה, אגב?
מה יהיה? יאסרו עלינו אחר-כך גם להזכיר את שמו של רבין לבטלה?
[ליצירה]
אוהו. התשובה היא ברורה: כי צריך לעשות מצעד לפידים לנוער הכתום, ואז הכתום בטוח לא ידהה. נכון?
אמנם גם הציניות הממורמרת שלי לא תחזיר את הצבע הכתום לכהותו, אבל היא תעודד אותי לפעול בצורה מעשית, בעז"ה.
כואב הלב לקרוא. אכן דהה הצבע. דהתה הארץ.
ואכן כואב הלב לקרוע. מי יתן וכולם יבינו שהרוח לא ניצחה (חוץ מהקתרינה, שהיוותה את ניצחון הרוח על החומר במלוא משמעות הביטוי...) ושאם רוצים מלאי חולצות לא-קרועות בארון, כדאי לקחת את העניינים לידיים.
אמן.
[ליצירה]
אין ספק, שבקטע האמנותי ניצחת.
נותר לי רק לחתום בברכת "ממית ומחיה ומצמיח ישועה" - מתוך שממית, הוא יחיה ויצמיח לנו ישועה. אמן.
מאיר פרידמן - בלום כאן ועכשיו, בבקשה. אף אחד לא איים עליך, אלא אם כן אתה מפחד מהמשיח... (נשמע קצת כמו "מפחד מהחושך". בייחוד כשאתה לא מאמין בביאתו בכלל. אז באמת כדאי לך להפסיק...)
[ליצירה]
אגב, רסיס- המשפט "קשה זיווגו של אדם וכו'" מדובר בזיווג שני, לא בראשון.
וכן. הכאב הזה חזק, וצריך לחשוב עליו- אפילו שהוא חזק. כמו על כל כאב, בעצם.
אני לא רואה סיבה למה הכאב שבשואה אפשר להעלות על הכתב כי "נוח" להתמודד איתו ועם הכאב הזה לא- אפשר להוריד מהליריות ולא לזרוק משפטים סתומים.
היצירה יפה, וכואבת.
[ליצירה]
לא נראה לי שהמצב היה כל-כך פרוץ. זאת אומרת: זה שהיה שם הרקדה לנשים, לא אומר שהגברים היו בעת הריקודים! הגברים הגיעו בהפסקות, שמעו את השטויות של הנשים ("אל תיתן עיניך בנוי, וכו" ברור שכשנשים מייפות את עצמן, אז הדבר היחיד שגבר ישים לב אליו יהיה המשפחה והאופי, לא?...) בחרו כלה או שלא בחרו, והלכו!
ואגב- בכל מקרה היה צריך לשאול את הכלה לדעתה. אז כל כמה שהשיר הזה כתוב יפה (עם משחקי מלים מעולים! בגדי לבן שאולי יגרמו לאיזה גבר לרצות בך- מקסים!) הוא לא דיבר אליי. ועוד מה, שכבר כתבו לפניי- שבאמת סביר להניח שכבר יש לו אישה או שתיים לגבר שמסתכל עליה.
אבל מבחינה לירית, השיר הזה מהמם. ותודה לתגובות שהביאותני (???) עד הלום.