[ליצירה]
למה אני תמיד אחרי כולם?!
יופי-טופי! ממש אהבתי.
יש יופי, מין צדק עלילתי, בכך שההתרסה הכי חזקה כלפי העולם שהיתה לשירלי, נמוגה מעצמה כשפגשה את אבירם.
חומות צריך לפעמים לשבור, לכבוש בסערה או להמיס. אבל לפעמים, החומת הן חד-כיווניות. גש מהכיוון הנכון, "והתבוננת על מקומו ואיננו".
[ליצירה]
מממ...
ילד, לענ"ד בכלל לא מדובר ב"זמן חופשי" לעצמך. יש תמיד אנשים שזקוקים ליותר מרחב או פחות, וכל זמן שמתאמים בין המרחב הנדרש לקירבה הנדרשת לכל אחד- זה עובד טוב. רק שבנקודות מסויימות זה לא שאתה צריך חופש לעצמך, אלא יותר חופש ממנה, מהילדים, ואז זה לא נגמר כי תמיד חוזרים ל"מסגרת" ומיד רוצים שוב לברוח ממנה..
[ליצירה]
*
קוראת. קוראת שוב. מנסה לגבב מילות תגובה. מוחקת. עוברת לדברים אחרים. עוברות כמה שעות. נכנסת. קוראת. הופכת נוירוטית קנאית ובה בעת מתמלאת רוך. אל תשאל איך. סוגרת את החלון. בורחת לעיסוקים אחרים. חוזרת שוב. עכשיו. 4 לפנות בוקר לא נרדמת. ויודעת. שביום שאצליח לכתוב מהמקום הברור הזה, שרק אמת צרופה בו-אמות.
בטוחה שהשנה החדשה תאיר לך פניה.
[ליצירה]
צליחה גיברת כישרונית
זה לא חכמה להגיד שאת יכולה גם בלי סופים טובים-סטורי אוף יור לייף וכו...משו עדיין נשאר אופטימי. אני אומרת, תנסי פעם סוף פיכסי ממש. לכולם. כל הגיבורים טובעים בדלי הגלידה הנוזלית ולא שבים עוד.
זה משחרר, כמעט כמו בכי....
אוהבת אותך אחותי.זו האופטימיות הכי יציבה שאני מכירה...