[ליצירה]
איזה יופי את כותבת. זורם, כואב, לא רגשני אבל מרגש. היה ברור לי שהסיום לא הולך להיות אמריקאי, וטוב שכך. בכל זאת איפשהו קיוויתי שישאר לפחות פתח תקווה...
(ומזל שלא שלחת לי את זה לפני המבחן, זה לוקח זמן לא מבוטל לקרוא סיפור כזה פעמיים, ומעורר רגשות, שזה לא בריא למבחנים.)
[ליצירה]
רות סוף הדרך
אפשר לקרוא לזה סיפור נגד התנתקות....
זה כתוב מצויין, ממש ללא רבב, ועצוב כדבעי.
הקטע של פיברוק התמונות לסבתא ממש מצמרר
וטוב שאין סוף הוליוודי של חתונה עם המוכר.
ובכל זאת- מחכה לסיפורים שמחים.
[ליצירה]
...
היי, ביבל...
ממ..
בהתחלה הפריע לי קצת שלקחת נושא שהוא לכאורה כ"כ לעוס...
אבל.. עשית את זה ממש ברגישות, ויפה..
אהבתי את הכתיבה הלא כרונולוגית, ואת סגירת המעגל בסוף.
רק.. לדעתי, פשוט התבקש שהמשפט האחרון יתייחס ל"חמודה". לא יודעת...
[ליצירה]
ספתא, תעשה לי ילד!
אופס, רגע, לא המקום הנכון, זה מה שכותבים בתגובות בבמה חדשה.
לומשנה, ספתא, זה משובח, ואני מצטערת שלויכולתי לעזור בעניינים הטכניים ושמחה שהסתדרת איכשהו ואני מאוד אוהבת שירי גרוש אם הם כאלה.
(וסוגריימים זה יופי של דבר, הרשה לי להצטרף למה שסומסום ומנחם אמרו).
שבצ'לום חומד.
[ליצירה]
הו, אני אוהבת כאלה.
סיפורים מנקודת מבט של ילדים זה נהדר, במיוחד כשמיטיבים כל כך להיכנס לראש הילדי.
חוצמזה חיבבתי מאוד את השם של הסיפור, שבעצם מתחבר רק בסוף.
(תמיד קינאתי בילדים שנמצאים מתחת לטלית של אבא שלהם בברכת כהנים).
[ליצירה]
רסיס מותק,
You can do better than that.
ז'תומרת, התיאורים שלך נחמדים, אבל "סיפור קצר"? אני לא בטוחה. יותר בכיוון של "קטע".
ודי להתחזות לפירות באמצע הלילה.
[ליצירה]
דודי, מסכימה לחלוטין.
לא רק זה, המספר כל כך... יבשושי, לא מעניין, לא מתערב. אמנם קראתי ממש מזמן אבל זה בערך מה שאני זוכרת. ציפיתי להרבה יותר...