[ליצירה]
אהההה
חברה!! שברו פה שיא!!!
זה יותר ארוך אפילו מהיצירות שלי!!!!
ועוד לא 'סתם ארוך ומרוח' אלא 'ארוך ואיכותי'!
<משתומם בהלם קרב טוטאלי על הרס המחשבה שאני הוא זה שכותב פה הכי כאורך הגלות... אבל מסתבר שמישהו כותב פה כאורך הגאולה.... [תרתי משמע..]>
[ליצירה]
//
תודה
רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה...
'מעל לקיר בטון...'
[ליצירה]
יאלה המספרים האלה...
מתחיל להזכיר לי שעוד מעט אני מחליף קידומת....
(מההההה??? קידומת??? ירושליםםםם???? לאאאאאא...............אווווווףףף רוצה להמשיך לעוף פיטר!! רוצה להלחם בקפטן הוק בעזרת כוחו של הרב קוק!! [טוב לא היתה לי יציאה יותר טובה מזה...])
פאנץ' ליין מגניב...
[ליצירה]
הממ
אני לא מסכים. באותה קלות אפשר לדבר על דברים רבים אחרים שכפשט לא מועילים וככה 'לכעוס' עליהם. הקטע מוקצן מאוד.
יש מקום מסויים לביקורת מסוג זה, כמובן, אך היא לא מועברת נכון אם היא בצורה כזו - מאחר והיא מוגזמת...
[דוגמא טובה לביקורת - 'מיומנו של ישיבעט' למי שמכיר...:)]
וחוץ מזה..אין מה לעשות... כולנו תקועים כאן לנצח...:)
[ליצירה]
מצמרר באמת.
ומביע חלחלה עמוקה וגם צער עמוק.
עצוב לשמוע שיש מחשבות כאלו בעולם.
מעבר למימד האגואיסטי הנוראי שבשיר - ב'שם הרומנטיקה', או יותר נכון 'אהבת האני'... כדי לא לראות את אשתו 'בלה' הוא ימות עכשיו כשהיא עוד 'יפה'? ימותו יחד כשהם עוד 'יפים'... הוא לא יכול לחיות אם הוא יהיה 'בודד' אם היא תמות לפניו [כאילו שלאלמנים אסור להתחתן...] בחתימה של 'טוב למות שניים מלחיות לבד' -מזכיר את מה שחוה טענה בחטא עץ הדעת 'אתן גם לאישי...'
החסד של ר' עקיבא לגבי שניים ההולכים במדבר ויש להם מימיה אחת לא התקבל להלכה - וגם עם רעיון גדול ועליון יש בו - הוא מנקודה של חסד. כאן הוא מנקודה של אגואיזם.
לא מדובר על הקיימות האונטית של השניים, לא מדובר על תחושת השייכות המתבטאת ב-חיים- אלא בחרדת נטישה הפותרת את עצמה במוות....
מעבר ללגיטימציה של המעשה הלא-ראוי שנמצאת בשיר - יש בו גם הסתכלות לא נכונה על חיי המשפחה - וכן על החיים בכלל. מעשה של התאבדות לא נוגד רק את התורה כי אם גם את השכל, מאחר והוא מעשה שכולו הכנעות ליאוש. [או לטירוף, שלא בטוח דבר שונה.]
החרידה באמת יפה, מי כמוני שלא אוהב שירים יכול לומר זאת כשהוא מוצא חריזה טובה [במיוחד הבית הראשון, כמובן.] - ברם התוכן, הו התוכן.
האם צריך להזדהות עם הדמויות כשכותבים? לאו דווקא, ברם הדבר תלוי במשמעות הכתיבה - 'מדוע כותבים'. האם לכתיבה ישנו ערך מהותי משל עצמו, האם כתיבה זה סתם כמו שירבוט על קיר בשביל שישמעו אותי - או כדי לפתוח שערי בינה, וכדי להביע רעיונות רוחניים שעדיין לא הובעו ומצווה להביעם במציאות? האם על הספרות לגלות גם את מה שהיא צריכה לחסות? להציג את מה שהיא אמורה להצניע?
לכן זה חשוב מה המטרה של הכתיבה. אם השיר באמת בא להביע את הזעזוע ממחשבות כאלו, למרות שהוא לא רומז לזאת מספיק - יש לו מקום. ברם אם השיר בא לפאר ולרומם ובעצם לתת לגיטימציה למחשבות פסול אלו - האם יש לו איזה שהוא ערך רוחני כל שהוא?
אם אני למשל אכתוב שירי נצרות המפארים את אותו האיש, המהללים אותו וקוראים להשפלת עמ"י, או אכתוב סיפור מנקודת מבטו של אנס - והסיפור יציג אותו באופן סימפאתי ובמקרה הטוב יציג את מעשה האונס כדבר ש'לא היה יכול להמנע כלל וכלל' ובעצם נותן לו לגיטימציה - האם יש מקום בעולם לספרות כזו?
כמדומני שלא. שכן על הספורת להרבות אור, ולא את החושך. די לנו שהגויים עושים זאת במשך ההסתוריה - ומדוע נצטרך למעשה זה גם? הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה כי אם מוסיפים צדק...
לכן - כתוב יפה, אבל מבוזבז לחלוטין, וחבל.
[ליצירה]
....
זה לא 'סתם' חשיבה חיובית - זו חשיבה -נכונה-.
על זה כבר אמר רב אחד שיש שני סוגי אנשים בעולם, פסימים וריאליסטים... [חפשו את זה ב'ציטוט'...]
כמה נכון התהליך הזה... לשבת ולחשוב פתאום - בד"כ בימי הולדת... - מה עשינו, כמה טעינו, כמה ביזבזנו את הזמן... רגשות אשמה ימלאו אותנו, נבהל עת נראה את אפסותנו אל מול המציאות הכה כובלת...
ולפעמים דווקא מתוך החושך הזה, מתוך ההבנה הזו של כ"כ קרוב, אבל כ"כ רחוק, דווקא אז פתאום תעלה לה המחשבה הטובה, האמיתית יותר. המחשבה ש-למרות כל הדברים שלא עשינו, ושטעינו, ושנכשלנו - - אנחנו צריכים לראות את הדברים ש-כן- עשינו ו-כן- הצלחנו... כי עשינו המון. זו =זכות= להיות בעל נפש רגישה מספיק לדעת את מה שלא הצלחנו, לא כולם שמים לדברים האלה לב בכלל... וזו זכות שמראה שיש בנו את הרגישות המספקת ואת הכוח המספיק - לראות גם את הדברים הטובים, שבטוח עשינו [אחרת איך זכינו?]... ומתוך כך לאגור כוחות ולהתחזק שוב...
ולקום...
אהבתי מאוד!
[ליצירה]
הה...
על זה רק יש לי להגיד דבר אחד, יחד עם אנחה של הנאה כזו...
'...היינו כחולמים...'
לפעמים ממש קשה להאמין שכל זה זה לא חלום אחד גדול...
ברוך ד'.
הרב אמר בדיוק היום - המתים שלנו - לא מתים - כי הם אלה שבזכותם אנו חיים - הם בעצם החיים שלנו...
וצפירה אומרת כל כך הרבה, כל כך המון צפוף שם בתוך הצפירה הזו... מסרים של התחברות, של 'נתק - זה נגע...' [בנימת פ"הש...]
אשרינו שזכינו לחיבור המופלא הזה של שני ימים אלו. שתוכן שניהם הוא תוכן של קודש.
תגובות