1/6/2004
ארבעה קוים אנכים
וקו אחד חוצה
ועוד ארבעה
ועוד אחד חוצה.
חמש קבוצות קוים
ועוד שניים ניצבים.
על קיר בטון
בכלא חיי
חורטת קוים לדמותי.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוקיי, התגובה האחרונה היתה מהיוזר שלי אבל זו היתה שותפה שלי. אני לא מחמיאה כך לעצמי בד"כ.. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד עמוק מאוד ויפה. לפני שהגעתי לסוף זה הזכיר לי את הסרט על חנה סנש שיש שם סצינה שהיא מסתובבת בחדר... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את כפל המשמעות שב'קוים לדמותי'. ובאופן כללי, דימוי יפה מאד. הצלחת להעביר תמונה שלמה במילים ספורות. [ליצירה]
- [ליצירה] לך יפה ונוגע.... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ולמרות שלא סיווגת את זה כשירה, בעיני זו שירה. זה יפה כל כך שזה כואב. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס יקירה, אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל. אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה. נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם. הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל. ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מילה אחרי מילה, שיר אחרי שיר, אתה נוגע בי. כל כך. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיואו, יש כלנית אחרת ואוהבים אותה.. כיף לה!! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי כדאי שתצרפי את השיר המקורי כדי שנדע עד כמה התרגום אכן נאמן למקור. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כבדיחה שכזו, אבל נראה לי שכל כך הרבה פעמים זה בדיוק מה שהרגשתי, רק שלא ידעתי איך לתאר את זה.. שכוייך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] המשפט של הסוף קרע אותי מצחוק. סיפור זה לא, אולי בלוג משעשע. אבל קורע מצחוק זה כן. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זה משעשע כי איך שראיתי את התמונה ואת הכותרת חשבתי לעצמי "איזה עיוות של הרעיון של העיגולים של שמחה". כאילו, דווקא פרח, מכל הדברים, כשהרעיון המקורי היה עיגולים של חברים או מעשים טובים שלהם ודברים כאלה. ככה לפחות אני הבנתי את הרעיון. מצד שני, אני מעולם לא קראתי את "ספרי דסי", ואני לא חושבת שראיתי גם אף אחד מהם חוץ מספר הזיכרון הראשון שיצא עם מגילת אסתר. אז לא ידעתי מה יש או אין על העטיפה. בכל מקרה, התמונה עצמה מאוד יפה, וגם מאוד אופטימית. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם עופים. המעבר לא חלק בכלל וגם ההקשר לחיי כלב ממש לא מובן (כלבלב הולך לאבא שלו בימי שישי? מי מביא אותו לשם ולמה?), שלא לדבר על ה"שיחת אב-בן" שיש להם. הבן שואל שאלה קצרה ומיד האב פותח בוידוי מרגש וסוחט דמעות שליש על איך הוא לא היה אבא טוב מעולם אבל הוא ישתפר, ופתאום הבן קופץ למסקנות לגבי עתידם הורוד והדביק בעתיד. לענ"ד לא היית צריך לעשות את הגיבורים לכלבים. אם הסיפור היה כתוב "חלק" הוא היה עובר גם בתור בני אדם. הגילוי שהדוברים הם כלבים לא מעלה את איכות הסיפור. נהפוכו, אולי אם לא היית מרגיש צורך לסיים בנימה הומוריסטית היית משקיע יותר בעלילה. מעבר לזה, באמת צודק עופים בעניין הזה שהיטבת לתאר דברים מנקודת ראות של ילד (אם כי עכשיו כשאני בודקת שוב, לא ברור לאורך כל הסיפור בן כמה הוא. הוא מספיק קטן שיצטרכו לרחוץ אותו ומספיק גדול לנתח את חיי הזוגיות של ההורים שלו..). [ליצירה]
תגובות