מה אקח איתי לאי בודד?..
את אהבתי...
את אהובתי..
ואת האהבה..
אוקיינוס ~~~
-
פנס בודד בקצה שכונה...
אך כשידי שכבר מליון עלים תלשה / רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות... לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו... וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים... [ליצירה]
- [ליצירה] אני רואה שעגנון ממש השפיע עליך...לטובה.. חשבת פעם על הקונוטציה של המילה רווק?? משהוא כמו ריק.. לעומת נשוי.. נושא משא..קונוטציה של מלאות.. [ליצירה]
- [ליצירה] החלטתי לקרוא אותך ומאז אין יום שבו אני לא קורא.. [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד אהבתי... בייחוד את "בוכה את עצמי לדעת" כמו "מכרבל את עצמי לדעת" או "מתבודד עם עצמי לדעת" או "שונא את עצמי לדעת" [ליצירה]
- [ליצירה] בתגובה לשירך: ירושלים של ברזל (במנגינת ירושלים של זהב) במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב מקול מרגמותיו רוינו ושחר קם פתאום - ורק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול הלא לחומותייך קראנו דרור הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכאת ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול הלא לחומותייך קראנו דרור נפוצו כל גדודי המלך, צלף - נדם צריחו עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום - לעד בין חומותיך ישכון שלום [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה מאוד... אני מניח שאת יכולה לענות על השאלה הנצחית "מה עושות האיילות בלילות?" לא חושב שיש צורך לקשר את הסיפורים..זה יפה גם ככה..הכותרת מקשרת בין הסיפורים.. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מתאים כאן יותר מלהביא את מילותיו של אהוד בנאי: (בדגש על שני הבתים האחרונים) בוא ידידי שב ליד מדורתי ואשאלך שאלה האם גורלי תמיד יהיה שחור כמו לילה? איך הלכתי שוב אחרי דמיון שווא מעורפל איך פיתה אותי השד המנוול. את האישה שלי אמר לי לעזוב יותר טובות ממנה, כך אמר, תמצא ברחוב משך אותי ללכת למקומות לא טובים עשיתי לעצמי בושות, רקדתי עם כלבים. יום אחד התעוררתי בביב שופכין ולבי כבד עלי כאבן שאין לה הופכין ועכשיו אני רוצה הביתה לחזור אל האישה תגיד לי איך אני יוצא, איך אני יוצא מהבושה? אל דאגה חבר יקר שלי אל תתייאש בוא ואתן לך גפרור שבלבך ידליק את האש דע לך זהב טהור זורח בביתך ואין בכל העיר טובה כאשתך אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת כמו הלבנה המתחדשת. [ליצירה]
- [ליצירה] כואב כואב כואב... לנשמת כל חי: לשאלתך מדוע השירים בצורה כל כך עצובים.. הכותבים ב'צורה' נוגעים באמת של החיים.. והאמת של החיים כואבת. גם שלמה בקוהלת מגיע למסקנה מפוכחת שהחיים הם די כואבים.. כפי שנאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב" חוץ מזה יצירה נכתבת בדר"כ מתוך תחושת חסר וצער שהרי לכן 'אין שלם מלב שבור'. בלי הצער שעבר על ביאליק הוא לא היה כותב את 'ותחת פטיש צרותי הגדולות'. אם תבדקי אני בטוח שלמעלה מתשעים אחוזים מהיוצרים והמשוררים בעולם כותבים מתוך צער או תחושת געגוע למה שאינו כאן כי הנשמה מצטערת כאן היא רוצה לחזור למה שאינו כאן, למקורה, כמו הגלים לגעת בשמים... וזה כואב.. האושר בא בזעם כדברי הר"ש ארצי שליט"א [ליצירה]
- [ליצירה] לנשמת.... ראשונה ואחרונה..... [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד... וגם מצחיק. [ליצירה]
תגובות