היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
כתוב טוב, ומעביר טוב את התחושה.
שני דברים שהפריעו לי: בכמה מקומות, השבירה של השורות נראית לי קצת מיותרת. לא צריך לשבור שורות רק כדי שהן יצאו קצרות.
דבר שני - הסיום. השיר חזק, כתוב טוב - אבל הסיום מקטין אותו מאוד. העובדה שהדוברת כאילו חולמת מאוד צמצמה לי את השיר - הרגשה מפוספסת, וחבל כי הוא יכול יותר.
תגובות