היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אהבתי את הסיום. משהו בבית השני הפריע לי - עודף של תיאורים, אולי, למרות שאהבתי את המדפים והמגירות. בקשר לפיסוק- הרבה יותר מדי נקודות, אני חושבת. כשיש נקודה זה אומר להפסיק לקרוא ולקחת נשימה. יותר מדי נקודות, זה כבר אובר ונטילציה...
ברוך הבא.
[ליצירה]
מצאה חן בעיני האדישות של "צריך לנקות", והתיאור הנטורליסטי - זה חזק.
אני חושבת שכדאי לצמצם, כי אמנם תיאור מזעזע הוא, טוב, מזעזע - אבל כדאי למקד ולחדד אותו, כי עם החזרות והאורך הדרמה קצת התפזרה לה.
צל"ש לכותרת.
[ליצירה]
אמונה, אני לא מסכימה איתך. הטקסט כפי שהוא כרגע נראה נורא, נכון; אבל העריכה הטובה ביותר, לדעתי, היא לוותר על ההדגשות ומשחקי הצבעים. הטקסט לא אמור להזדקק לקביים האלה; אם טקסט לא יכול להעביר את המסר שלו בלי ההתייפיפויות המיותרות, אז יש לו בעיה רצינית.
תגובות