[ליצירה]
הרוח נושבת בי. היא נושבת ממני את המבטים שלהם, את האוויר המת, את הצפיפות והכבדות
היא נושבת מהר יותר ויותר,קרה, חודרת את כל כולי, מסירה את כל הרגשות, כל המחשבות, עד שאני רק צינור חלול, שבתוכו נושבת הרוח. וחושך גדול, מכל הכיוונים – לא החושך שלהם, הוא כבר נשכח.
היא נושבת בעוצמה סוחפת עד שלא ידעתי דבר מלבד הרוח, וידעתי שהיא תישאר בי לנצח.
וכבר לא אכפת מהגדולים ומהמבטים שלהם ומהחושך הקטן שלהם ומהמקומות הצפופים ולא אכפת אם יחפשו, אם ימצאו אם יחזירו. ולא אכפת אם בחוץ תפסיק הרוח לנשוב והכול ייראה כאילו החושך שלי לא קיים. אין בי פחד.
עכשיו הכל נעצר.
[ליצירה]
שלום אלישע
אני לא נוהגת כך
אני אומרת מה מפריע לי
ומה נהדר בעיניי
אם הדס תאמר לי שרק יוצרים שיחמיאו לה היא מכבדת
לא אגיב כשאחשוב שניתן משהו לשנות כדי להתקדם.
ערב טוב
אמילי
[ליצירה]
למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..)
חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי.
לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה.
וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים..
ניצן
(צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין")
[ליצירה]
דנדן
עם כל הכבוד למורה שלך למחשבת, אני מתקוממת, ואפילו יותר. א י ן ד ב ר כזה שני סוגים של גזענות. גזענות היא השקפה לפיה קיימת קבוצה מסויימת שיותר טובה משאר הפרטים. אין דבר כזה גזענות חיובית. שנאה של אדם על סמך המוצא שלו היא לא חיובית, בשום מקרה שהוא. שימו לב שכשתמיד זה מגיע אלינו, אנחנו יכולים לכופף, להחליק ולהגיד: אנחנו לא הורגים, אנחנו לא כמוהם... שטויות. באותו כוזרי מעלה החבר את הטענה הזאת בדיוק לפני מלך הכוזרים - שמשיב לו, שלו היתה ליהודים מדינה, והיתה להם אפשרות להיות כמו כולם - אזי הם היו כמו כולם, כולל האלימות והשנאה. היהודים לא יותר מוסריים מאף אחד אחר. גזענות היא גזענות... שאלה: האם גזענות היא לגיטימית רק מפני שהיא לא מתבטאת במשרפות ותותחים? האם השנאה השקטה, הנאורה כביכול, היא בסדר? מוצדקת?
והחבר ענה: מצאת מקום חרפתי, מלך הכוזרים.
אנחנו לא יותר טובים מהם. הדיבורים היפים על שני סוגי גזענות לא מראים דבר אלא, שקשה לנו להביט אחד לשני בעיניים ולומר: אנחנו גזענים.
וצבועים.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אז ביקורת:
תראה, יכול מאוד להיות שניסית להעביר כאן רגשות חזקים, ויכל להיות שהרגשת משהו מאוד קיצוני כשכתבת; יחד עם זה, כל כך הרבה וריאציות נכתבו על הנושא - עד שצריך טוויסט מאוד מאוד שונה כדי להוציא אותו ממעמד הקלישאה ולהפוך אותו למשהו שיכול לרגש ולגעת באנשים אחרים.
הכתיבה סתמית מאוד, ובשביל נושא כל כך נדוש זו קללה.
החריזה לא מדוייקת בהרבה מקומות; בשביל לחרוז לא מספיק שיהיה צליל סוגר, צריך עוד כמה אותיות והברות.. חושב-מתאהב זה לא חרוז, לעומת מתאהב-כואב.
כתיבה היא דבר שאפשר ללמוד, וללמוד כל אחד יכול.
גש לספריה - תעיף מבט בשירים של אלתרמן [מחברות אלתרמן א-ב זו התחלה טובה, אני חושבת, כמו גם כוכבים בחוץ] לאה גולדברג ונתן יונתן, כדי לקבל מושג כללי על חריזה - מתי ואיך, ובכלל לראות קצת שירה. כמו שכשלומדים ציור אי אפשר להמציא את הגלגל מחדש לבד, ככה גם בשירים. תסתכל מה עשו לפניך. חוץ מהערך שבקריאת שירה שעומד בפני עצמו, זו הדרך הכי בטוחה ללימוד.