נאבק על נפשו עם נפשו,
כל עוד נפשו בו
וכשראיתם אותו שותת דם
בטח חשבתם
שזאת אחת היצירות הבכלל-לא-רעות
שקראתם
בזמן האחרון
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מדהים! כמה רוך, כמה עדינות יש כאן! זה ממש שיר רוחני - כשאדם נותן את עצמו לשאת את כאב השני ביחד איתו, זה פותח פתח לריפוי עדין, איחוי, ולבסוף גם להתמרה רוחנית, כשמ"את שתינו עוטפת תפילה אחת", מגיעים לשמיים עצמם שנפרשים כמו חופה, ול"וכבר שתי ידיים/חובקות עולם". מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אוקי, עכשיו הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כמה שיציבות היא בעצם אשליה. מנסים להאחז בכח ברגע החולף הזה... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, פלוניץ, מזל טוב!!! כ"כ שמחה בשבילך!! יהי רצון שתבנו בית מלא בקדושה, מלא בשמחה, מלא באור ה'!! בית שהשכינה תשרה בו! רק טוב, תמיד (: יו"נ. [ליצירה]
- [ליצירה] אליועיני זה גם שם. אולי משם ההשראה? [ליצירה]
- [ליצירה] סתם שאלה קנטרנית: זאת יצירה? [ליצירה]
- [ליצירה] מה הבדיחה? אין כאן שום דבר מגוחך או לא ברור. אסור להכניס בעחים, חוץ מכלבי נחיה. מה הקטע??? [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, הלוואי ואמרנו אפילו את זה. אבל אני חוששת שאפילו "כחי ועוצם ידי וגו'" אין אנחנו אומרים. יש מן הלך רוח מובס ועייף כזה. אנחנו מרגישים את עצמנו כמי שאין לו יכולת לעשות יותר כדי לזקוף את קומתו, למרות שאנחנו לא משתמשים בעשירית מהעצמה שלנו... [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה? אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת... [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי הרבה על היצירה הזאת.זאת תובנה אמיתית וכואבת, בעיני. איך שאנחנו מציבים לנו מטרות מטרות, ציוני דרך והשגים "חשובים" ו"גדולים", שייתנו משמעות לחיינו, שירצפו את דרכנו בהם. בלעדיהם היו החיים נטולי משמעות. איתם יש אשליה של משמעות. ולפעמים האשליה היא כל מה שיש לנו. [ליצירה]
תגובות