א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
כנראה שכן.
א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
אני לא הבנתי את זה ככה. לדעתי זו לא הסתערות לשם התבלטות אלא לשם התאבדות וזה הקשר לכותרת, הצינית כמובן. אני מנהיג ומוביל (למה דוגמן? אולי זה מישהו ספציפי), אבל אופס- שכחתי את הנשק, שהוא המסווה ליצר האובדני.
[ליצירה]
לשי
שאלה טובה... (:
כנראה שבאותו רגע פחות הזדהיתי איתו ויותר איתה.
אכן זה מוזר שפתאום הוא נעלם. אבל נראה לי שיש לו הדים בבית האחרון ובעצם החתולה מוצגת בניגוד - או בהשוואה - אליו (היא לא נראית מסכנה וחבולה כמוהו אבל גם היא לא מקבלת חיבה).
ולהדס-
תודה...
[ליצירה]
תודה מאיר, אבל אני לא מרגישה ראויה למה שכתבת... וכמו שנשמת כתבה- יש כאן הרבה יוצרות טובות. אני ממש מתרגשת מהתגובה שלך, איזו מחמאה!
ובקשר לכינוי- למה צורם? ולא- לא התיימרתי לשנייה להציג את עצמי כיונה וולך החדשה, רק השאלתי ממנה ביטוי יפהפה בעיניי. ואשריך שאתה מאיר ויזלטיר החדש...
ולסיום- שוב תודה.
תגובות