כשצלצלת
רעד קולך
ולא ידעתי
כיצד
להשיב את רוחך
שתקנו,
אוחזי ידיים
בלב דואב
והתקרבנו פי כמה
בזכות אותו כאב...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יוסף- ראשית- תודה, ושנית- רק אשאלך: וכי למה הנאיביות מצערת אותך? איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! זה נפלא!!! מן המשובחות שביצירותיך! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] ספיצ'לס [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, אפרת- ברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו- זה מקסים ביותר! עד כדי מופלא! העונג היה שלי :) [ליצירה]
- [ליצירה] דב- מה קרה? למה זנחת את הכיסוי? את השיר הזה, צריך לקרוא כמה פעמים, כך עשיתי ולעניות דעתי כדאי להוריד את השורה השניה- "וידידו", זו נראית, בעיני, מילה לא קשורה להרגשה של השיר, מילה שקצת הופכת את השורות-זו שלפניה וזו שאחריה לילדותיות, במקום לדרמטיות ומלאות משמעות... תחשוב על זה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. אם כבר הולכים על ניסוח חיובי אז- "את הבאה- יקבל בלי פחד"... [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מסווגת זאת תחת כותרת שאינה "שירה". נראה כ"הרהור" או "מכתב" הקטיעה של השורות, לשורות קצרות לא משנה, לעניות דעתי, את התוכן ולא מהווה צורה ומסגרת שעונים לשם "שירה", אלא יצירה אישית, על רגש/מחשבה שיש לתת לה ביטוי תחת סיווג שונה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה. [ליצירה]
תגובות