הכרוב שלי
אינו סגול
בחרתי בו
לפני הכל
בתוך, עליו
שוכן אני
ואגודל
שוכן בפי
ויום יבוא
ויום ילך
אני נשאר כאן
מחייך
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היי. השארתי לך תגובה כי יש לי עבר מנצנץ עם כרובי... נחמד שיש עוד כרובים בעולם.. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! תחושה של ילד קטן עברה בי לרגע... [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא ייאמן, אבל גם אני. ערוגה מחייכת. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את "בתוך,עליו" אופייני למשפטי כרובי... [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! מלהיב! [ליצירה]
- [ליצירה] אה, איזה כיף! כמה כיף שיש צעירים מורדים בישיבה! חזקו ואמצו זבי חוטם ושירה דייסה איכלו עת בושלה בקדרה ויום ליום יתקרב במהרה וכולנו יחדיו נשחט את הפרה. המשיכו אחרת! [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... לא ידעתי שהחלומות יוצאים מהשיער, אבל אני מניח שגם שם הם קיימים... וכמובן- מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... זה התחיל בתגובה של ערוגה לאחד השירים שלי, ובו היא כתבה שלפעמים אני מתיר רסן ונותן למילים לשחק איתי, מה שדי נכון לעתים קרובות. כלומר: אני נותן להקשרים שבין המילים להוליך אותי ביצירה יותר מאשר דימויים חזותיים, נגיד, או רעיון מסועף שהזיתי. כאילו המילים יוצרות יחד איתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] bloody french [ליצירה]
- [ליצירה] מי צריך שאלות מחץ כשיש עולם פנימי בוער?! הכל צפוי והרשות נתונה... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי (ברוח הפסיקים) "הפסקה"? [ליצירה]
- [ליצירה] חיזוק פייף, התעלת על עצמך. תן לי לחזק את אצבעותיך מפני המשטינים חלשי הלב. אין לי כח להכנס בפרטיה של היצירה, כי היא מדויקת וכאוטית להכעיס, עד גבול הקנאה. יש איזו הרמוניה, אמנם הרמונית צללים, אך היא בהחלט, יחד עם השיר עצמו, תופסת אותך בקורקבן, ומושכת אותך אל תמימות ילדותית ואפלה, והכי חשוב- אינסופית. מי יתן והנמשים לעולם לא יעזבו את פניך. מידידך, הפחות חציל. [ליצירה]
- [ליצירה] שניונית. בגלל שהיא יותר מלאה (ולא רק הניקוד). גם אצלי יו"כ אינו כזה. כאן הוא שקט מדי. לי מתאים יותר רעש לבן. מה התשובה? [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר קצת יותר? מה עם יחסי הגומלין בין האני לאשיר? בין הרבים ליחיד? מחכה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב טוב. (בכל המשמעויות שאפשר למצוא לזה) מפתח: כל הנפח. השיר עצמו נראה כאילו יוצא מנקודת מבט עצמית צרה, ולא רק בגלל הסגנון. (על אף שהוא בהחלט השראה) תודה על ההשראה. [ליצירה]
תגובות