בנעלי הבית
גוררת רגלי.
משמיעה קולות,
נאנחת.
בצעד אחרון של יאוש
זורקת עצמי
למיטה.
בוכה.
...ונזכרת שפעם,
פעם
אהבתי
אמונה תחיה
-
פשטות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חייבים להתגבר ולמנוע השתלתות הדיכאון. טוב מאוד. הבית האחרון אכן חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] תמי - זה מבלבל. לכסות או לא להסתיר ולגלות? או אולי הכיסוי הוא הגילוי בבחינת "מכסה טפח מגלה טפחיים"? הכתיבה- טובה, כרגיל. [ליצירה]
- [ליצירה] אוסף - נהדר!! עם או בלי תשובה - הם יחזרו, ועדיף שעם.. האם זה בכוונה בלשון נקבה? [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה. "מצח" = "נצח" [ליצירה]
- [ליצירה] חזק וקולע. טוב לדעת שהיא נמצאת איפה שהוא בסוף הדרך. (ביקורת קלה, לא אהבתי שכל כמה שורות היו שלוש נק' ואז: אלייך, בשבילך, וכו'. כדאי לחשוב על דרך שונה להוסיף את זה, כי בצורה הקיימת זה קצת קוטע את המונולוג. זו דעתי האישית ואינך חיב לקבלה!) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי כדאי לפרסם את זה כמונולוג. תחשוב על זה.. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש, זה כואב. כולם הגיבו בחיוכים, אבל אני מגיבה במעט כאב. כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי שוב. נראה לי שהפעם הבנתי בצורה קצת שונה... אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך את זה. נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עכשיו, אחרי שקראתי. אין ספק שהקטע לא ממש ברור, ולא הבנתי בדיוק איך כל משפט מצטרף לקודמו, ומאוד לא אהבתי "אביו של הנ"ל" - המשפט הזה לא מתאים לשפה של הקטע. בכל מקרה, הרגשתי משהו מיוחד שקראתי. אהבתי מבלי להבין, והתרגשתי, אז תודה על ההזדמנות. באופן כללי כתיבתך יפה ונוחה. [ליצירה]
תגובות