[ליצירה]
מי שהיה בצעדה והגיע לכפר מימון יודע מה זה.
ומי שלא היה - כנראה לא זכה להבין מהי אהבת ישראל האמיתית והמרגשת.
אהבת ישראל לא רק למי שקרוב אלינו בדעותינו ובהשקפותינו, אלא אהבת ישראל של ממש כלפי האנשים שמנסים למנוע מאיתנו את זכויותינו על ארצנו, את זכויותינו על דיעותינו.
אהבת ישראל. להתרגש.
[ליצירה]
וואו.
זה ממש כתוב בטעם.
(טעם טוב, זתומרת..)
"ופה אני יושב, בין קפה לקפה
עם דף ועט ולב מתרפה
נפל בי הכח להרים את ראשי
עייף אנוכי
מדברים שביני לביני."
כל הקטע הוא בצורה פאסיבית - "דברים נכתבים", ואילו כשזה מגיע אליך אתה כאילו אקטיבי, אתה הפועל, אך למען האמת פעילותך נובעת מתשות הרוח, מעייפות ודלות החומר. נהדר!
אבל - "מהלך חיי נמצא בין התלמים"- סופו של דבר לא נמצא בידך. בצורה פאסיבית הוא פשוט שוכן בין התלמים. עד שיבוא בעל הנפשות ויטלטלנה.
נהדר. אהבתי עד מאוד!!
[ליצירה]
נראה לי שכדאי להוריד את ו' החיבור בתחילת כל שורה.
בפזמון גם הייתי משנה.. הייתי כותבת אותו כך:
ונראה שהכאב הוא גדול
גדול כמו החול.
אני לא יכול.
בבית האחרון לא נראה שיש צורך להוריד את ו' החיבור.
זאת המלצתי, כי הבנתי שאתה מעוניין בכך. בכל מקרה בשביל יצירה ראשונה זה באמת אחלה. (ואתה לא חייב לקבל את מה שאני חושבת.. )
בהצלחה.
[ליצירה]
קצת. התרגשתי מאוד.
התמונה היפהפייה הזאת נתנה לי אמנם תחושה של גוש, במיוחד תחת הסיווג "הספד", אבל אין ספק שזה מרגש לראות את החממות עומדות מחדש על תילן.
אתמול הייתי בסיטואציה ההפוכה, והכאב - בל יתואר. לעקור חממות ממקומן, ולראות בכאבו של בעל החממות, זה על הפנים..
תגובות