חן גלים ולחן שמיים
ישובבו נשמת כל חי
בהטילם אלי חוף
מטען אלמוגים ומצולות
חן גלים ולחן שמיים
ישירו שירת מעמקים
בהטילם רכות גלים
מול חוף סלעים
זוג צעירים אוהבים,
עיניהם נשואות
אל תכול רקיע
נצח המון גלים
ופיהם אומר שירה
כים
חן שירתך הענוגה, ולחנה,
משובבים נשמתי ברכות סוערה.
לו היה זה שירי, הייתי משמיטה את השורה הראשונה
מהבית האחרון.
לטעמי, זה מנמיך את העוצמה החבויה כאן, בחן רב.
אך אין זה שירי, ועם זאת פי אומר שירה - כים.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
חן שירתך הענוגה, ולחנה,
משובבים נשמתי ברכות סוערה.
לו היה זה שירי, הייתי משמיטה את השורה הראשונה
מהבית האחרון.
לטעמי, זה מנמיך את העוצמה החבויה כאן, בחן רב.
אך אין זה שירי, ועם זאת פי אומר שירה - כים.
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
[ליצירה]
חידה:
מי חיבר את השיר הבא:
עלו ילדי ארץ מולדת,
הגיע יום התהילה!
נגדנו הרודנות
הניפה את דגלה ספוג הדם
התשמעו, בשדותינו
את שאון החיילים העזים?
הם באים אל קרבנו
לחתוך גרון בניכם ורעיכם
פזמון:
לנשק אחים!!
התקבצו לגדודים!!
צעדו, צעדו
תנו לדם הטמא להרוות הרגבים.
[ליצירה]
משעשע וחמוד
זוז יא זבוב טיפש
אל תהיה כה עיקש
אתה מפריע לי לישון
אני רוצה לנחור באון
פנה הדרך ליתוש
אתה כבר תשוש
הרבה זבל מצצת
את הקיבה שלך פוצצת
תן ליתוש למצוץ דםי
אני מקווה שזה יהיה רק חד פעמי
----
רם אורן ספר טיסה
מתעכל יותר טוב מקציצה
הו יא רם יא רם
הספרים שלך הם טררם
תשוקה, רדידות וסוף טוב
יסירו מאיתנו כל מכאוב
תגובות