[ליצירה]
ציור מקסים!
אני הק' הייתי מעדיף "לאור הירח",
אבל איך שנראה לך (כמובן).
אהבתי את יחסי המרחקים בין העצמים השונים בתמונה. מעניין לראות עוד ציורים שלך!
[ליצירה]
לביא, איש ביקורת אנוכי הפעם.
הזקנה שנראית כמו זקן, זו בעיה (למרות שזה לא מסתיר את הרעיון של הציור - הוא "תופס" גם בזקן).
ליתר פירוט, היא נראית זקופה מדי, צואר ארוך מדי ועבה מדי, היא מוצקה מדי, גם המבט שלה נראה לי נוקשה מדי (הוא צריך להביע את הרגש שלה, שמחה או עצב), כל הדברים האלה מצויים יותר בזקנים ופחות בזקנות לענ"ד.
עוד מפריעה לי "זווית הצילום" של הציור. נדושה מדי לדעתי. אולי תופסת פחות מדיי מהאישה.
בכל זאת יש פה רמת דיוק נדירה, פחות מבציורים אחרים אבל אני מניח שזו לא היתה הכוונה פה.
לגבי הרעיון, אני פירשתי את זה כזקנה שהיתה יפה ונאהבת בצעירותה, וכל הקשרים שלה (לא רק אהבה) היו מבוססים על היופי ונעלמו יחד איתו, בהנגדה לדמות אחרת שמובנת מאליה של אישה שהיתה פחות יפה בצעירותה וזכתה לקשרים שהיו מבוססים על אופי, על נתינה וקבלה, קשרים שנשארו איתה לעת זקנה.
[ליצירה]
רואה עולם שכמותך. כשקראתי שאתה מאמין שאלקים נמצא איפה שהאדם מאמין שהוא נמצא ישר בא לי לשאול אותך - אז מי שלא מאמין הורג אותו?
אבל במחשבה שניה, אלקים צמצם את עצמו בדיוק בשביל שיהיה לנו מקום "ללא אלקים" להתפתח בו. במציאות של אלוקות גלויה לכל לא יתכן קיום לכל דבר אחר "לא יראני האדם וחי", לכן ה' מסתיר את עצמו וככה הוא מאפשר לנו להתקיים.
(מצורף קישור לשיר יפה שמתאר איך התפילה מגיעה לפני כיסא כבודו ומתבטלת שם לגמרי בפניו)
מכאן ואילך - עלינו להאמין במציאותו כדי "להחזיר" אותו לעולמינו ולהנות מטובו הגדול. אם לא נאמין בו, הוא (במידה מסויימת) באמת לא יהיה פה.
יו, אתה גאון! תודה.
[ליצירה]
כולם להכנס! דחוף! וגם להרצאה של אותו חתלתול. יצירות מופת.
אחד הדברים היפים כל כך בסיפורים האלה (אולי בעוד, לא קראתי הרבה) זה שאתה לא יודע אם הוא מסביר את הפיסיקה והמטמתיקה במשלים מהחיים או להיפך.
[ליצירה]
אתמול הייתי בהלויה, וחשבתי על זה שלפעמים מגזימים בהספדים ומנפחים בשבחים (למרות שאתמול זה לא היה המצב) וחשבתי בדיוק ככה - שכשיבוא יומי בע"ה בעוד הרבה מאוד שנים) אני לא רוצה שיגזימו בהספד. שיגידו מי באמת הייתי. מה, אם המת לא צדיק אז זה לא עצוב שהוא מת?
מזדהה מאוד עם השיר, אהדתי.
[ליצירה]
בס"ד
לאחר העיון ביצירתך הנ"ל (ולמרות שלא הבנתי הרבה)
הנה תשובתי.
כמו כמה מהמגיבים שם, אני לא מבין ולא מקבל את העיקרון של קאנט שקיים = מושג בשכל, מסיבה פשוטה. האמונה כפי שלמדתי אותה (ולא מעניין אותי כרגע אם שפינוזה כן סתר או לא סתר את היהדות) היא שאת הא-ל אי אפשר להשיג. לכן אם השגת את הא-ל, לא השגת כלום.
כללות הכל - אם היא נתפשת היא לא יכולה להוות הגדרה לקב"ה ואם היא לא נתפסת אזי היא חסרת משמעות לטענתך.
"הרי אם אי אפשר להגיד שום דבר על אלוקים, הרי המשפט "אלוקים קיים" הוא נטול משמעות כלשהיא- בין לוגית, בין לגבי חיינו." - הוא קיים, נתן לנו 613 מצוות ועדיין אנחנו לא יכולים להגיד עליו כלום.
אבל בעצם אנחנו יכולים להגיד עליו משהו. תמיד נוכל להגיד עליו שאי אפשר להגיד עליו כלום. נכיר אותו על דרך השלילה: כל דבר שנשיג יראה לנו שהקב"ה גדול יותר מזה. לעניות דעתי זה אומר הרבה - חשוב על זה.
לבסוף - אתה כל הזמן מבקש שנענה לך רק בטענות קבילות על פי מדעי הרוח. במקום זה, תסביר למה אתה דוחה טענה מסויימת שלנו. אם אתה מביא איזה כלל שאיזה פילוסוף אמר, תוכיח שאכן הוא מפריך את הטענה שהעלינו. בשבילי זה שאמרת בשם קאנט שקיים = מושג בשכלינו לא אומר כלום, כי מאיפה לי שקאנט צודק? כנ"ל לגבי כל דבר שכתבת אי שם. בשום אופן אני לא אסמוך בעיניים עצומות על קאנט או כל אחד אחר ונדמה לי שתסכים איתי על זה.
תגובות