צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
קרה מספר פעמים שניקו דירות בסביבה שלנו ופשוט השאירו על המדרכה ערימות של מיטלטלים ובגדים וחפצים זרוקים מספר ימים עד שבאו ואספו אותם - את מה שנשאר.
[ליצירה]
אכן. מהות היצירה לדעתי נמצאת בשורות:
כי אנחנו
המתקנים
שולטים
ומי ומה הם האחרים? אלה הם הכלבים שנובחים והשיירה עוברת. הבוזגלואידים הקטנים שממדי המשכורת שלהם אפילו לא דורשים תשלום מס הכנסה.
לזה התכוונת, בין השאר.?
[ליצירה]
אביבסתיו, אני די מסכימה עמו ואיני היחידה. מה שכן, יש לשמואל סגנון קצת אורטורי. הכי מפליא ביצירותיו הוא שאינו מוותר ואינו מתייאש וממשיך לזעוק וממשיך להאמין. ואילו אני חשה שהעולם השתנה בצורה מאוד קיצונית וכי אין היום ארצות שבהן המטריצה המוסרית והקהילתית האידילית עדיין קיימת כמו פעם
[ליצירה]
There once was a man with a tool
Who honed it every day
Till one day woe what happened
He outgrew his tool and its ways
His personality developed beyond that
And his tool stayed in its sheath
He used it only on special occasions
And was none the less for this
דרור, שירך אכן דו משמעי ולכן הרשתי לעצמי להתבדח קצת על המשמעויות ואם זה לא בסדר אני מתנצלת
תגובות