אצבעות מתוחות
שורה אחת נכתבת
מילה נמחקת.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מנסה אך לאה לתת אומדן יציב לקצרנות מילותיך, תר אחר האלגוריה הסמויה. כרגע, אני עצמי בשלבי ההתרה הסבוכים. הכל אותנטי ופשוט... מדי. ארנינה לסיבור תועלתי. מחפש, פאתוס. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לך. אצלי זה מילה נכתבת, שורה נמחקת. נס שבקצב הזה אני מצליחה להוציא משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] קמת במצב רוח תמציתי, הא? לאקוני קצת בעיני, בניגוד ליצירה השניה בת 3 השורות שאמרה כ"כ הרבה. הייתי מוסיפה עוד 3 מילים או שתי שורות, לא מבחינתהכמות, מבחינת תוספת מהות- חסר לי כאן הפאנץ' ולא מספחק לי הכתובים כדי להתעורר ולהשלימו לבד. הוסף כמה מילים ממטה קסמיך והפוך יצירה רגילה למעוררת ורבת משמעות... [ליצירה]
- [ליצירה] למה מאוד עצוב? [ליצירה]
- [ליצירה] איה- תודה. צחית- מה יש לעבוד? מה לא נראה לך? [ליצירה]
- [ליצירה] האם להוסיף בסוף: "מצא מין את מינו". ? חברים? [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה רבה יותר טוב. יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה. ככה אני אוהב. פשוט. [ליצירה]
- [ליצירה] למה פסימי? הרי כמו השמש, יש סיכוי גדול לזריחה, לא? ככה השיר מתחיל. נקודה למחשבה. אתם- השופטים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר. דרוש עריכה. ואולי כך יראה: האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק? אה - הה אינסטינקט הגעגועים הנשי זוקף את אוזניו הרגישות. ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי נובחת צורחת געגועי לירח - ואהבה ושלווה בשדותינו - אין. ועכשיו בזהירות יפתי, בזהירות פחדי, פן יברח ממני ליבי ואני אגרר אחריו - פחד יפתי, פחד ליבי פחד. [ליצירה]
- [ליצירה] היא אמרה שכשאני עצוב אני כותב יפה [ליצירה]
- [ליצירה] zoo אינה טעות [ליצירה]
- [ליצירה] לא מסכים עם נועה. המילה במקום. האתר יתמודד! [ליצירה]
תגובות