להיות שלו.
שלו?
כולי?
הדרישה היא פה בעצם לחלק ממני או להשליך אליו הכל?
ואם זה הכל...
אני מסוגלת?!
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה ביטאת יפה את התהייה אילו שאלת אותי, הייתי עונה כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע. לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי, כשזה האדם הראוי רק עונג יצמח מזה [ליצירה]
- [ליצירה] ה-כ-ל נחמד, אבל אני חושב שהמשפט האמצעי ("הדרישה...") קצת מקלקל את הפשטות... [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה הזאת חמודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ילד צודק אתה כותב מצויין. מ צ ו י ן. ולמה אני מפספסת כאלה דברים שנמצאים כאן כל כך הרבה זמן? <אצה לקרוא את השאר> סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה איך אף אחד לא הגיב על זה? כתיבה כנה ואמיתית... סוחפת, מרגשת. אבל מעל לכל- מצויינת. ברוך הבא בצל קורתנו. אני חושבת שזה יעשה לך ולנו רק טוב. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו מונק עצמו לא היה מגיע לדבר חזק יותר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן הרי הסבר בשבילך, חתלתולי: בוב דילן, האיש והאגדה, כתב אי אז בשנות השבעים שיר שנקרא "גשם כבד עומד ליפול". אביב גפן ביצע את השיר הזה בעברית (ביצוע מוצלח שאני מקשיבה לו ממש בעת כתיבת שורות אלה- תחי קאזה)... זה מעין שיר לשלום- שמתאר את כאבי המציאות הנוראית של מלחמה. לפיכך- הגשם הכבד- הוא של משהו אחר... ולהלן השיר (התרגום, אין לי את האנגלית שלך, חתלתולי:)): איפה היית ילדי תכול העין איפה היית ילדי הקטן? טיפסתי על ראשי הרים ועברתי הלכתי בכביש הראשי וזחלתי בתוך יערות עמוקים הסתתרתי יצאתי אל חוף האוקיינוס שמת לי נכנסתי לקבר שתמיד מחכה לי עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה שם ראית ילדי תכול העין כן מה שם ראית ילדי הקטן? ראיתי שועל וזאב מחכה לו ראיתי שביל זהב שאין איש הולך בו ענף שחור שזורם עם המים איש עם פטיש הפוצע ידיים ראיתי חלום שהולך על קביים איש בלי לשון מדבר ללא הרף וילד ישן עם רובה ועם כלב עוד מעט עוד מעט עוד מעט עוד מעט גשם כבד עומד ליפול ומה תעשה עכשיו ילדי תכול העין כן מה תעשה עכשיו ילדי הקטן? עכשיו אני יורד כי הגשם בשער עכשיו אני הולך עמוק אל תוך היער איפה שיש אנשים בלי ידיים והחרא עולה שם ומציף את המים ויונים מתות מכוסות עלי זית ופנים של תליין מסתכלות מכל בית שם הכל מכוער ולנפש אין ערך הצבע שחור והאפס הוא מלך אני רוצה לספר לנשום ולחשוב את זה להביא את זה הנה שכולם יוכלו לראות את זה לעמוד לבדי מול הים בו טבעתי להכיר את השיר שכתבתי ושרתי. יהונתן גפן תרגם... מקווה שעכשיו השורה מעל יותר נהירה. ואני? מקווה ש"הגשם הכבד" שבוב דיבר עליו לא יפול בשום מקום- כי ליפול טוב הוא לא יכול. בתפילה לגשמי חוני- סו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... מכירה את הסיפורים האלה. ביחוד על הדירה הקרה שמחכה. משנה הבאה זה קרוואן לוהט שיחכה... =( ואתה כותב מצויין, יקירי. מצויין ממש. בהצלחה! סו. [ליצירה]
- [ליצירה] יואווווו איזה מתוק! חמוד ומחוייך ומתוק! סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם מביט באמת מיוחד לקרוא גבר מדבר מגרונה של אישה. לא כל אחד יכול... או שאולי , בסיטואציות כאלה, זה בעצם אותו הדבר?... ישר כח סו. [ליצירה]
- [ליצירה] ילדון מסכימה עם ההערה לגבי הדלות בתיאור הבדידות. מבטיחה להקפיד יותר להבא. הפעם- זה מה יצא וגם אני פחות מרוצה... [ליצירה]
- [ליצירה] יקירתיייייייייייייי זה מצחיק לאללה! התפוצצתי מצחוק במיוחד מהקטע של קרית גת- זה כל כך נכון!!! (הפתרון- לנסוע בישיר) אחותי, זה באמת מצויין. ואדון מילון, "אולפניסטי"? מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם הכותבת - הייתי אומרת ש... זהו שלא. (אפילו שהיא הדריכה באולפנא שנתיים אבל שששש... לא לגלות!) הייתה שם קללה שאמורה להסיר ספקות... סו, אחות של אחת. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני דווקא אהבתי. ואדון "זר בתוכם" תגובתך שניסתה להיות שנונה- פגעה כאן באנשים. אני בטוחה. לא מצא חן בעיניך? אגלה לך סוד: מידי יום יש כאן כמה יצירות שהם אסון ויזואלי מבחינתי. מה שאני עושה- מלבד מקרים חריגים דוגמת ירושלמי- זה להתעלם. לא אהבת?- לא נורא, לא הכל אוהבים בחיים. אהבת חלק וזה לא היה מושלם? שגר ביקורת בונה. להגיד "לא יצירה ולא נעליים" בשביל לרדת על שם היצירה ולחייך חיוך מרוצה לעצמך- זה גועל נפש. ועדי- אכן, הערות על שגיאות כתיב או מקלדת - יש לשגר למסרישי. בהנחה ומדובר בשגיאת כתיב- היוצר מתקן וזהו. ככה- תגובתך נשארת לדראון עולם גם לאחר התיקון- וזה מיותר. ואכן יש "שקפקפים"... ותודה לתגובה של אחת שהביאתני עד הלום. [ליצירה]
תגובות