צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
שיר קצר אך מרתק ומיוחד בגלל הקישור והיחס המתוחכם למקרא: יצירת ציפיה להסבר ל"על כן יעזוב" המסתיים בהפתעה, והרחבה מעניינת של "את אביו ואת אמו".אולי ניתן לראות גם נסיון ליצור ניגוד בין ה'אי זמינות' תוצר מובהק של המודרניזציה לימי קדם. שיר נפלא.
[ליצירה]
צריך להבין שיחד עם הטוטאליות של התביעה לקונסיסטנטיות, מוצדקת ככל שתהיה, אין כל מניעה שהיא לחריגה א-פורמלית בתוך מעגל הקסמים הזה עצמו, תוך כדי, ואני מדגיש תוך כדי, ציות עקרוני ומוחלט כאחד למעטפת החוק הכללית, ללא כחל ושרק. תהיה זו יומרה בלתי נסלחת לטעון כי אמפירית חריגה מעין זו יכולה בכלל לשאת בתואר המפוקפק (על כל פנים לענייננו) "חריגה", בעוד המגדיר עצמו, הוי אומר הצופה, לשון אחר- האדם, איננו מסוגל לצקת תוכן של ממש לקביעה השרירותית הזו עצמה (גם אם לעולם לא יודה בכך). כמעט הייתי אומר שזו דוגמה מעניינת ללא יותר מדמגוגיה בכסות מדעית כביכול.
מקוה מאוד שהבהרתי את עצמי
תגובות