חטא - הקפיטליזם,
חובט זה מכבר,
על עצמותיו של עם -
הפועלים;
רודפי - בצע
ותואווי - שמנת,
על הררי - הנאתם,
נחים בשאננת.
על דבש - זיעתם של ההמונים,
הם מעבים את כיסם;
ניצוקים אליו זהובים,
כמקרן - שִפעַם.
אך עונשם,
קרב בקצב - הסערה!
ברוב הקטע אתה צודק, הקפיטליזם רע לעובד וטוב לבעל ההון.
אך בל נשכח כי לקפיטליזם יש איזשהוא יתרון:
התחרות הכלכלית שבזכותה פורחים משקים בעולם, ושהיא טובה ליחסי היצרן-צרכן
איך תדע מה אתה שווה בחברה לא קפיטליסטית. ניצול פוטנציאל אישי יכול לבוא לידי ביטוי רק כך ואת החברה צריך למדוד ביחסה לחלש כי מי שיש לו רק יכול לחשוב על מי שאין לו כי מי שאין לו חושב רק על זה שאין לו.
כמובן שצריך איזון סוציאליסטי כי קיצוניות רעה לכל צד שלא תיקח אותה פשוט את נוסחת הקסם של האיזון עוד לא מצא אף אחד למרות שניסו
[ליצירה]
----
ברוב הקטע אתה צודק, הקפיטליזם רע לעובד וטוב לבעל ההון.
אך בל נשכח כי לקפיטליזם יש איזשהוא יתרון:
התחרות הכלכלית שבזכותה פורחים משקים בעולם, ושהיא טובה ליחסי היצרן-צרכן
[ליצירה]
איך תדע?
איך תדע מה אתה שווה בחברה לא קפיטליסטית. ניצול פוטנציאל אישי יכול לבוא לידי ביטוי רק כך ואת החברה צריך למדוד ביחסה לחלש כי מי שיש לו רק יכול לחשוב על מי שאין לו כי מי שאין לו חושב רק על זה שאין לו.
כמובן שצריך איזון סוציאליסטי כי קיצוניות רעה לכל צד שלא תיקח אותה פשוט את נוסחת הקסם של האיזון עוד לא מצא אף אחד למרות שניסו
[ליצירה]
לגבי המרד הערבי הגדול
תראה, אינני נמנה על תומכיו של חג' אמין אל-חוסייני, שהיה בין מנהיגי המרד הגדול של סוף שנות ה-30; בסופו של דבר, מדובר במנהיג בורגני לאומני, שבסופו של דבר, לא שירת את מעמד פשוטי העם, לא פלסטיני ולא של איזה עם אחר. לידיעתך, גם בשנות ה-20-30, וגם בחמש שש שנים האחרונות לפני הכרזתה של ישראל, נעשו ניסיונות, מצד ארגוני שמאל מתקדמים, לארגן מאבק משותף יהודי-ערבי הן נגד הבריטים, והן מאבקים חברתיים. אולם, כל פעם, שנושא מאבקים כאלה עלה, מיד קמו הנהגות ריאקציוניות גם של הציונים וגם של ערביי הארץ, ומנעו, ככל הנראה, בהשפעה בריטית, כל אפשרות של שיתוף-פעולה יהודי-ערבי אמיתי.
נוסף לזה, ב-1970, בעת ספטמבר השחור, מלך חוסיין היה לא יותר טוב מבן-גוריון ומשה דיין, ב-48.
[ליצירה]
לגבי שירה אישית
למילון החדש. לדעתי, המשורר לא צריך להתמקד יותר מדי בכתיבת שירים בנושאים אישיים. מתפקידיו הראשוניים ביותר, של כל משורר המכבד את עצמו, זה להעביר מסרים בעלי משמעות ציבורית ולהגיב במילות שיר, על כל מאורע היסטורי או התפתחות פוליטית וחברתית.
בברכה!
[ליצירה]
אין פה שום צביעות
מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'.
אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש.
לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות?
[ליצירה]
לגבי תדמור
לידיעתכם, תדמור זאת איננה בלעז, אלא זהו שמה המקורי של העיר. בלעז זה פלמירה.
חוץ מזה, אותם ערבים ששלטו בתדמור ולפני כן בפטרה, היו קצת יותר משכילים וחכמים, מישראלים רבים דהיום.
בברכה! שמואל ירושלמי
[ליצירה]
לגבי 92
באתה תקופה, שזה היה סך הכל, איזה שלוש ארבע שנים אחרי שהגרתי לארץ, עוד לא הבנתי מספיק את המציאות הישראלית. היום, אני מכיר אותה; וזאת הסיבה, שמזה הרבה מאוד שנים אני איש שמאל רדיקלי ומתנגד לציונות.
את זה, אני עושה ממניעים פטריוטיים בלבד, כי אי-אפשר, בתור תושבי הארץ הזאת, להתעלם מתרבות ולאומיות ערבית-פלסטינית, שהנם חלק בלתי נפרד מהנוף וההיסטוריה הישראלית.
אני מקווה, כי בעתיד יווצרו תנאים נאותים, שיאפשרו התאחדות מרצון בין שני עמינו והפיכתם למדינה אחת משותפת.
תגובות