כשעליסה מארץ הפלאות
תפגוש בנסיך הקטן,
היא תוכל לתת לו נשיקה
והוא יוכל לקטוף לה פרח.
אבל - חבל - איזה - מן - מזל -
הם לא דוברים אותה שפה.
באמת שזה לא צריך לשנות
כלום באמת, אבל אני יודע
היא רק תוכל לתת לו נשיקה
והוא רק יוכל, לקטוף לה את הפרח.
[ליצירה]
אני אוהבת את האסוציאציות בשיר, זה כמו תמונות. וזה תמיד חוזר לזה שהיא חשבה שהם יהיו בפריז. זה כמו שהמחשבות נודדות ואז אתה נזכר על מה רצית לחשוב ושוב נודד ואז שוב נזכר...
אהבתי.
[ליצירה]
מה שממש אהבתי ביצירה הזאת זה את הציבעוניות שלה! היא ממש ציורית ואני ממש יכולה לדמיין ולראות לנגד עיניי את כל סוגי הפרחים...
הציבעוניות שזורה גם בין השורות, בתוך מה שלא כתוב: אני מדמיינת כבר איך נראית החנות שלה, ומה היא לובשת... ממש כמו בחלומות שלי. אוהבת מאוד.
[ליצירה]
אני חולקת על מי שכתבה מעליי.. ממש אהבתי את הקטע. דווקא התמימות, והשפה הפשוטה לכאורה, היא-היא זו ש"עושה את זה" חמוד מאוד וברור בהחלט.
נ.ב. בניו יורק באמת יש בלאגן גדול...
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
אני ממש זקנה, או מה? חייכתי לתגובת הנסיך הקטן על החופש מצד הילדים, אז בתור נציגת ההורים אני מודיעה שגם אני ממש אהבתי.
אחד הדברים שאנחנו באמת מנסים לגדל את ילדינו לפיו הוא האופי של הילד עצמו. מקווה שנצליח!
(ואגב, בנושא זה מומלץ מאוד הספר של הרב אבינר תורת אימך, שגם תומך בדעה זו) בעצם, מה אגב? אני בטח הזקנה היחידה פה שנמצאת בצד השני של המתרס....
אז לילה טוב ילדים!
ולדנה: אהבתי! המשיכי כך!
תגובות