הרוח לקחה אותי.
רוח יודעת לקחת בזמן.
הבועה שהייתי נסחפה,
צבעונית ויפה,
הרחק מהכאב שהייתם לי.
נזהרת מקוצים.
נזהרת מהקרקע.
נזהרת לא לנשום
יותר מדי אוויר.
אל תאיצו בי.
אני מתחילה למצוא את הבית.
משהו עומד להתעורר.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המוזר בחיים זה שלא תמיד יש בכלל מפלצת. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יאיר:] קודם כל, מסרישי בדרך. שאלתי כי חשוב לי לדעת אם כן. אם אני לא אדע - איך אני אוכל לשפר את המצב? :] אז שוב, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד מאוד:) בעיקר הסוף... [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה מעורר הרבה מחשבות. האם באמת אנחנו כותבים כדי להפוך את המציאות למילים ולהרחיק אותה? לייפות אותה? אני לא יודעת. יכול להיות. כבר מזמן אני יודעת שיותר מדי ממה שאני רואה אני הופכת לעצמי לסיפורים כדי להתמודד. זה רע? [ליצירה]
- [ליצירה] אני ממש לא מבינה את ההקשר הצבאי, אבל זה אומר לי המון בכל מקרה. רק רציתי לומר שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני קוראת, אבל פשוט לא מצאתי מה לומר עד עכשיו. אז הנה. שתדע. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... לא חושבת שהבנתי מה קורה פה, אבל הדימויים מקסימים. אפילו בקונכיה שומעים את הים. אהבתי עד למאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דנדן יקרה :) עוד מישהו? אני אשמח לשמוע תגובה גם ממי שלא הבין קודם. [ליצירה]
- [ליצירה] ווווייייייי! יפה! הפואנטה פשוט מצויינת! אהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] איש אחד - לא עושים דברים כאלה! תכתוב, תכתוב. אם לא פה אז במסרישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אז בעצם אתה לא מרשה להגיב. |אייקון בלתי נראה| <--(כדי שלא תדע כמה עצוב לו גם) [ליצירה]
תגובות