כיצד תחריש וליבי
זועק
אליך, אותך
ואתה-
מתעלם
ובדידות נוראה
ואין שמש ואין
יום ואין
לילה
ושקט ומנוחה
ואין
אושר
לא עוד
ושמחה
ורק עצב
שולט
והולך ומתפשט
הדממה הזו
משתקת
ושתיקתך,
מה היא
מרמזת?
ולא נותר לי
דבר.
[ליצירה]
שי ודב, תודה על התגובות.
מעולם לא הלכתי, אני פה- רק יותר שקטה....
אבל תמיד שמחה לשמוע ולהשמיע (או יותר מדוייק- לקרוא ולכתוב).
שלכולנו ישפיע שפע של אור וטוב,
שבוע טוב,
איה :)
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה.
[ליצירה]
כירושלמית גאה, רק אוסיף ואומר, שמה שעוד מייחד את עיר הבירה, עיר הקודש, מעבר לאור והנופים הקסומים, הרגשת הקדושה והרחובות המיוחדים, זה האוויר,- הוא פשוט אחר! כן, כן, באמת!!! זה לא יאמן ההבדלים.
אוויר הרי ירושלים צלול יותר מיין...
תגובות