אלו ימי מלחמה.
על ספסל ירוק
בחצר ביתי
השמיים
צלולים כחול צורם.
את יוצאת עם גביע של קוטג'
ומתיישבת.
לא ישנתי בלילה
(את לא יודעת),
שכבתי בוהה
סופר נפילות.
באור ראשון
ראיתי ניצוץ.
קרנית עיני
השתקפה בחלון.
[ליצירה]
וכך היית רוצה שיראה????
ההתרוקנות
המביאה על עצמה חיים חדשים.
מתעצמים.
אל נוכח השתאות נפשי, חיבוטיי, בשאלה:
ועכשיו, כשאת יודעת הכל,
השלם-
עדיין גדול מסך כל חלקיו?
התעצמות הנפש.
התעלות רוחנית.
חיבור לגבוה.
יניקה ממקור עליון.
רק בצלילה צורנית
ללא "חשיבה תבניתית"
התעלמות מתדמית
מפחדת ממים עמוקים?
אז אמרי לי מה יותר נכון? א ומה יותר טוב?
זו הראשונה.
תגובות