אותך חפשתי מלפנים
אותך מצאתי מאחור
לא יקיפוך דפנים
לא ישיגוך סוב-סחור
אין בפני מי אוכל לבי המתייסר לשפוך
יבוז לי כל רואה את דמעותי
אך אם אדם יראה לחוץ, הן אלוקים יראה לתוך
ולו רק בגלל זה לסבול היה כדאי
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר!!! איזה יופי של שיר! "אלוקים יראה ללבב" - השיר הזה מפיח רוח של תקווה בכל אותם המיוסרים, זה מזכיר להם שהם לא לבד ויש מי ששומע, יש מי שמאזין, שמקשיב, שאיכפת לו מהם ורוצה בטובתם... -אתה מוכרח לפרסם את זה באיזה עלון של דתיים או משהו כזה...- נ.ב- המשך כך (אני מתכוון בשירים מסוג זה) [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך מזכיר לי- "רק לאלוקים יש פנאי,שינשק בעדנה את סודותך הכמוסים"... זלדה.. כל כך יפה ונכון השיר שלך... מזכיר לי שאני צרכה לדבר איתו בקרוב:) רק בשמחה, פרח בר. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מראה על האהבה הגדולה שיש לך כלפי ה'. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] את מצליחה להכנס לראש הרוצחת [ליצירה]
- [ליצירה] צודק, צריך לשים נקודותיים השורה השניה היא הבהרה לראשונה [ליצירה]
- [ליצירה] קנטאור תמיד כותב בצורה סוריאליסטית אין מתרתו לומר שככה הם באמת כל החסידים - הוא רק מתאר סיטואציה קומית נראה לי שהושפעת יותר מדי מפירושו של "דרך הילוכו" (שהוא בתורו הושפע יותר מדי מדעותיו האישיות) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי קושיה: רבינו שמואל אומר "חומרת כל עונש לא תגמול דינכם". משמע שיום כיפור תולה ועומד, ייסורין תולים ועומדים, מיתה תולה ועומדת, גיהנום תולה ועומד ושום דבר אינו מכפר. האם הוא הדין בתשובה מאהבה? כי אם לא, אז כנראה שגם רבינו שמואל לא יימלט מכל אותם העונשים ועדיין לא יכופר לו על שהיה פעם ציויני רח"ל [ליצירה]
- [ליצירה] חבר שלי שאלני פעם : "מה עובר בראש לחב"דניקים האלה ?" השיר בהחלט שופך אור על סוגיה זו מאד קשה לאבד אדם יקר אך צריך להתגבר אולי גם חבל לבנות את כל חייך סביב אדם אחד ( "ארור הגבר אשר יבטח באדם") אך לפחות אני רואה שהכותב השלים אם מציאות הסתלקותו של הרבי שלא כמו רבים מחבריו [ליצירה]
- [ליצירה] did not nietsche say that God also perished? [ליצירה]
- [ליצירה] תגיד, אתה בעצמך עובד במשהו או רק הוגה (ואילכך משתייף לאינטלגנציה השנואה עליך)? [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו בשמי העברי: כמה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר איכותי! [ליצירה]
- [ליצירה] למי שמכיר את יצירתי "הגירוש מגן העדן" (וכן את הערותי ל"בשבח הפנטאיזם") נהירה כוונתי... כוחות היצירה של האדם נובעות מתוכו - מתוך הרגש שלו ("מהאלוקים" כביכול) בעוד שיכולתו של אדם להסתכל על עצמו מן הצד נובעות מכח הדיבור שלו וענינן מידור ומיגור (אנליזה) של הקיים והתרחקות מהאלוקי שבו ("מסך" בחסידות) [ליצירה]
תגובות