מבעד דמעה
השילה שלכת
עלי זכרונות
שיָבְשו
מבט מצועף אֵלֵי
גן ומרפסת,
ריח ילדות וימים
שעברו
לא עוד אהבה-
לוחשת הרוח
וסתיו מבשר את בואו
בִסערה
יושבת לבד
אל מול שער פתוח,
קימטה את ליבי
גם בדידות,
גם זיקנה.
[ליצירה]
הקור תחת רגליכם,
הקפיא גם אותי
הרתיעני מלגשת
מלקחת
מלתת,
עמדתי שותקת
מתבוננת
רק לוחשת
את עצמי
נוכחותי
קיומי
אל מול
קיומכם
[ליצירה]
[ליצירה]
אם רק תקרא/י שוב את החלק הראשון, תבין/י שזה לא רק מחוסר תשומת לב....
לפעמים דברים מצטברים ונלחמים עליהם בלי סוף, עד שמבינים שכל שנשאר לנו זו המלחמה על קשר/רגש/חלום וכדו', ולא הדבר עצמו... ואז זה פשוט נגמר.
תודה.
[ליצירה]
הדיוק החד כ"כ באופן מיוחד כ"כ של תיאור דבר... דבר...
דבר חזק כ"כ, רגש עד, שתמיד מפעים ומעצים כל רגש ואירוע הנילווה לו. אח, הגעגוע הקדום, אוייבנו הוותיק שחבר לריקנות ולבדידות - וכך נוצרה אג'נדה כואבת של רגש קדום וטהור.
[ליצירה]
אווירה קסומה עולה מהיצירה הזו...
חייבת לציין כי המהלך לא היה צפוי ומורגש כי נכתב בעדינות ורגישות רבה!
אח, זה השרה עליי אווירה כ"כ נינוחה ונעימה!
פשוט ויפה :)
תגובות