היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
זה עוד לא לגמרי אתה מביא רעיון, ואז מסביר אותו. ברשימה ארוכה של פעולות, בלי "שפה שירית" כמו שקוראים לזה, ובלי מקום לקורא שיסיק מסקנות בעצמו.
יש אצלך נסיון לחריזה, וחוץ מאי הדיוק שלו, הוא מאוד מאוד מאלץ את הטקסט - כלומר, אתה כותב מלים שלא היית משתמש בהן ככה, אלמלא החרוז.
מספרים כדאי לכתוב במלים, לא בספרות.
[ליצירה]
שורה שניה - אני לא יודעת בקשר לחוקי חמשירים (זה לא אמור להתחרז עם השורה הראשונה?) אבל היא נשמעת מאולצת.
והרעיון - אני לא בטוחה שהבנתי עד הסוף. אהבתי -פחות. :)
תגובות