היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] דווקא לא חשבתי להתקשר. מה שכן, עונש מוות נגזר במדינת ישראל פעמיים. פעם אחת לאייכמן, פעם אחת ליהודי. [ליצירה]
- [ליצירה] את מזמנת לספר את זה לאלה שמפוצצים את עצמם בכבישים. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן אהבתי מאוד מאוד. לתלות בחדר. שחיפתי, הקדשתי לך שיר. ואפילו לא ראית! [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הצד הטכני: החרוזים לא תמיד מדוייקים, וחבל כי רוב הזמן זה דווקא בסדר. אמונה-תקווה, למשל,זה לא חרוז; לא מספיקה רק תנועה מסיימת כדי לחבר שתי מילים. יש מקומות שהחריזהמאלצת את הטקסט - כלומר, מביאה לשימוש במילים/דימויים שאלמלא הכורח לא היה כאן שימוש בהם: אוֹתוֹ קַטַּע אִישׁ מִבְּנֵי עַמְרָם, למשל, צורם מאוד.הָעֹז , הַתְּעוּזָה וּמֵעַל הַכֹּל הַתִּקְוָה - צ"ל הפיחו ולא הפיחה. ואם הכוונה היא לעוז בלבד, הרי שזה צ"ל "הפיח". הניקוד שגוי בהרבה מקומות. לבד מכך שאני לא רואה איך הוא תורם לטקסט - שלא מכיל מילים גבוהות יותר ממשלב בינוני למדי - ניקוד לא נכון פוגע בהערכה שלי לשיר, מיידית, כמו שגיאת כתיב. קַטַּע, למשל. ויש עוד. סימני פיסוק נמצאים כמעט בסוף כל שורה, בלי קשר להאם צריך שם נקודה או פסיק. נקודה במקום הלא נכון, לדוגמא, קוטעת את הקריאה ואת המשמעות ובכלל, וחבל. אני נגד האלהת אנשים באופן כללי, משני הצדדים. יהיו כאלה שיאמרו לך לשפוט את האדם על פי תוצאות מעשיו. אני אישית בוחרת לחשוב שמדובר באדם שהיו לו כוונות טבות, והשאר לאלוהים. בלי קשר לדעות פוליטיות למיניהן, שימוש במֵאוֹרֵנוּ, מַנְהִיגֵנוּ, נאור ואפילו שָׁאַף לְהוֹלִיכֵנוּ לְעֵבֶר הָאוֹר - אלה תיאורים... לא מאולצים, אבל נלעגים [לא מצאתי מילה טובה יותר], וההרגשה יותר של מזמור תפילה נוצרי. המסקנה בסוף - שחוץ מהכרת טובה על המעשים שלו, צריך לבקש ממנו סליחה, כציבור - לא מובנת מהטקסט. שלא לדבר על זה שהפיסוק מעניק לבית משמעות אחרת לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] השמטת חלק מהמבצעים, נדמה לי. [ליצירה]
- [ליצירה] בעז, הרבה שגיאות כתיב והקלדה: בית חמישי, שורה חמישית חים צ"ל חיים; ביתשישי - נלאו, אני לא בטוחה שזאת הצורה הנכונה; בית שביעי - עישבם צ"ל אם בכלל עישבן, וזה צורם [כשמטים מילה יותר מדי זה נשמע מלאכותי]; וצומקת - צורם, שחרות - מה זה?; בית שמיני, נעים צ"ל נעות, שורה שניה מהסוף - איפה צ"ל איפוא; ו"לקחת המוץ" לא הבנתי מה הוא קשור, אף אחד לא משתמש בזה, איזו מין האשמה זאת? בית הבא -שוב חים וחיים, שים לב. בית עשירי - יטש צ"ל יתש, אלא אם כן התכוונת במשמעות של נטישה ואז הצורה לא תקנית. בית אחד עשר - להחות צ"ל לאחות; בית שנים עשר - צ"ל חיה יחיה, חולם חסר ב'חיה' [זה לא עם ו' - כמו שילה, כמו היה היה] אהבתי את הרעיון, אבל תלטש את זה. ויש קטעים שאתה חוזר על עצמך- שים לב, אני מאבדת את המיקוד. יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. קצת בעייתיות לי כמה מהמלים שבחרת - צלהבת [?], מחשרים, ארירה. זה נשמע קצת מלאכותי, גם אם במשלב גבוה יותר. אהבתי "הגשם יורה". [ליצירה]
- [ליצירה] סיווג... [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
תגובות