ואז
כשהגעגוע גואה
כשכבר כל כולי רוצה
משתוקקת
כמהה
אני פותחת בצעד נחוש
הישר למטרה
ו
מתאדה
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ראשית, תודה על התגובות, ושוב איה אני מסכימה עם דברייך, עדיין לא מסתדר לי. אני חושבת שמשהו ב"מתאדה" לא נכון לי וכל כך לא מעביר את הרגשתי... אני צריכה לחשוב על זה עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה...דווקא לדעתי המתאדה זה מעיק על העלמות על שבירה על כישלון הבושה שאחרי הכישלון שאדם רוצה להעלם ולדעתי זה עיקר העוצמה בשיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שמסתיים חזק אך יש בו חולשה רבה. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, דרך ההבעה דומה לשיר הקודם שלך. דרוש, לעניות דעתי, פיתוח של השיר, הוא חסר משהו, אבל מלא בפוטנציאל... [ליצירה]
- [ליצירה] --- כגודל הציפיות כך גודל האכזבה, דרך הבעה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אמת, אך זו לא היתה כוונתי, חסרה לי מילה ואולי אתם תוכלו להעלות לי אותה ממעמקים.. אתה מכיר את ההרגשה שאתה הולך נחוש למטרה, כל כולך רוצה בטוח ושועט קדימה, ואז, שניה לפני קו הסיום, נסיגה....? [ליצירה]
- [ליצירה] סיום מפתיע קצת ומשאיר את הריק שעליו את כותבת בשיר אפרת [ליצירה]
- [ליצירה] התענוג מבטל את הרצון כל חיי המתנתי לזה הרגע ואז כשהגעגוע גואה,וכל קרבי בשמחה ירונו כשכבר כל כולי רוצה,ואש בעצמותיי משתוקקת כמהה לתענוג המצופה אני פותחת בצעד נחוש הישר למטרה ,אצה רצה, והנה סובבת דלת, ונפתח עוד חלון, ו.. מתאדה, כי חוק הוא, התענוג מבטל את הרצון... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה עומר! הסיבה שלא כתבתי?.... בעצמי אין לי תשובות. אני חושבת שזה כמו הריון אצלי, תשעה חודשים, צירים לידה, מה שכן, לרוב אני יולדת תיאומים ומעלה... סוג של נחמה... וחוץ מזה, מי שמדבר! אני כבר צמאה ליצירות משלך. כבר הרבה הרבה זמן לא זכינו לכזאת... [ליצירה]
- [ליצירה] אאוווצ' חזק וכואב. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לשי! הצפה מדהימה! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי ליאורה מוגגת אותי כל כך!! מן קסם כזה שכל כך הייתי רוצה לחוות, עם כל המשתמע מכך. קסם כזה שדרכי היחידה לחוותו היא רק דרכך ודרך שכמותך אם יעשו לי את הטובה והחסד הזה.. תקופה מלאת אינסוף משמעות... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, מתגובתו של שי, אני מבינה שהתנסחתי לא מדוייק. חוזרת ומדייקת, כשכתבתי בהתחלה, כוונתי היתה בחלק הראשון, כולו כמכלול סוער. אך ללא ספק קיימת ההדרגתיות. הוא בעיני מן קפיץ שמכווצים אותו בכיוון סילסולו. מתחיל להתכווץ ולהתכווץ עד שכבר אי אפשר... אז, פורץ גבולותיו לכל עבר. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנצלת, אבל אני מבינה את תגובתו של שי. שירה? יצא לך לקרוא יצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים סוערה. מכניס לדינמיקה המסעירה, מחייבת, כבדה ובסוף, קאט. שקט צורב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני יכולה להכביר מחמאות על צורת הכתיבה, על השפה על צורת ההתבטאות וכו' וכו' אבל את האמת, הכל כל כך מתגמד אל מול האמת, הכאב, הצריבה הזו שהצלחת להשאיר בגרוני.. יפה, וכואב ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואוווווווווווווווווווו!!! התמונות האלה שלך! כמה עוצמה יש בהן! [ליצירה]
תגובות