יש לי את הלבד שלי.
כמה נורא. כמה נפלא.
מרץ 2005
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים ומשכר עד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] המון תודה על התגובות המחממות. ישועות- אכן. הכותרת אמורה להכניס קצת הומור עצמי על החלומות על האביר על הסוס הלבן... [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא חמוד מצידך, שתדעי. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאודיה מממ... מה זה אומר? [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה! מקבלת את עצתך... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מזדהה ומסכימה. ונהנת מהנקודות שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק ראיתי כתבה על "כל הדרכים להיפטר מדיכאון החורף". אפשר לשמור אותה לימים גשומים... http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3038000,00.html [ליצירה]
- [ליצירה] ולי לא יצא להיתקל בתגובות כאלה הרבה זמן... אז אני נפעמת מהתגובה שלך. תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שאסור לקבל את זה כמובן מאליו ואסור להפסיק להתבונן ולתהות, כמו בקטע הזה. ואני רוצה להאמין שאם נמשיך להטיל ספק, יהיה ביכולתנו לשנות. [ליצירה]
תגובות