בת"א יש פרוייקט של העיריה שנקרא 'שירה עברית':
בחזית תחנות אוטובוס ברחובות המרכזיים שמו בתים מחמישים שירים עבריים שנבחרו ע"י תושבי העיר.
זה מיזם נפלא שנזכרתי בו עכשיו :)
שיר להשכיר,שיר להשכיר
על גב כל תחנה בעיר
שיר להשכיר,שיר להשכיר
לכל זקנה, לכל צעיר
שיר להשכיר,גם בשבילך!:
בחר את המשפט שלך
[ליצירה]
תודה רבה, ובמיוחד תודה לרננה על החמשיר להשכיר :-)
מי שמעוניין להפיץ את הבשורה ולתלות שיר להשכיר בשכונה או בכל מקום חביב אחר, מוזמן לפנות אלי באי-מייל.
[ליצירה]
בת"א יש פרוייקט של העיריה שנקרא 'שירה עברית':
בחזית תחנות אוטובוס ברחובות המרכזיים שמו בתים מחמישים שירים עבריים שנבחרו ע"י תושבי העיר.
זה מיזם נפלא שנזכרתי בו עכשיו :)
שיר להשכיר,שיר להשכיר
על גב כל תחנה בעיר
שיר להשכיר,שיר להשכיר
לכל זקנה, לכל צעיר
שיר להשכיר,גם בשבילך!:
בחר את המשפט שלך
[ליצירה]
תודה לכולם.
באופן לא שגרתי, אבאר מעט את השיר. כל אחד יכול להבין אותו כרצונו - וכך אני מבין אותו.
השיר מתחיל במבול, וממשיך באירוע המבשר את שוכו. היונה שמביאה את בשורת הנחמה לובשת מדי דוור; עלה הזית שבפיה מתחפש לבשורה של אהבה.
שתי השאלות והתשובות הראשונות מעידות על מבול רגשי של הדובר. הן סתומות וקצרות; יש בהן משחק מילים, אבל לא תשובה פשוטה ואמיתית. הן מעידות על בלבול ותהייה.
לפתע מגיח הדוור. הוא בסך הכל בא להניח מכתב בתיבה; אולם הדובר מתגלה כנואש כל-כך למצוא תשובה אמיתית לשאלות שמסעירות את עולמו, עד שהוא מחפש תשובה אצל הדוור שבא אליו. כך יוצא שהדוור הוא איש בשורה בשני מובנים: הוא מביא בשורה פיזית של אהבה - מכתב, ובשורה נוספת, בדמות תובנה לגבי האהבה.
לאחר השאלה המפתיעה מצד הדובר, הדוור תמה. הוא עונה לשאלה בתמימות, מנוקדת מבטו המצומצמת: ללא אהבה, לא תהיינה בשורות של אהבה, ולכן לא תהיה תעסוקה לדוור. מכאן שצריך אהבה.
הדובר, לעומת זאת, מבין את תשובת הדוור ברובד עמוק יותר: אהבה היא הסיבה להתמיד וללכת בשביל, כלומר אהבה היא האנרגיה המניעה את החיים. הוא מחייך לעצמו.
וידע כי קלו המים. לראשונה האהבה אינה תמוהה בעיניו, כלומר, יש בשבילו דבר תמוה מאהבה, וגם -
יש בשבילו דוור תמוה מאהבה.
[ליצירה]
ערוגה, המכתב כתוב לחגי ולדעתי כך זה אמור להיות. אנחנו, הקוראים ב-CC, יכולים לנסות לצרף בדמיוננו את שברי התמונות, לנסות להבין, ולהתחבר או לא להתחבר. אני התחברתי.
[ליצירה]
קודמי היקרים, השיר בא לומר לנו משהו! ברור שהכלב לא מחפש משמעות בחייו - ועדיין אנו יכולים ללמוד ממנו משהו. הכלב לא צריך לעסוק בחיפוש מתמיד אחר משמעות, מכיוון שבכל שעה הוא ממילא מקיים את רצון קונו. הכלבוּת (על משקל אנושוּת) לא מקיפה את עצמה בהסחות דעת, בפרסומות, במקסמי שווא, בסמים; כך מסוגל הכלב באופן פשוט וטבעי, ללא הרבה מחשבה ובאופן נהנתני ממש, למלא את תפקידו בעולם הזה על הצד הטוב ביותר.
תגובות