זקוק לשמונה שעות, לפחות קודם אעמוד לפנייך. מדבר עימך כבר מספר שבועות, ולא בא דבר אל קרבייך. את לא נמצאת במילים,
שבאים אליי בשעות הליל. אחכה, אולי, עוד כמה זמנים, אחזה באור פניי-פנייך.
[ליצירה]
ואני דוקא דמיינתי שעברו שנתיים...
חשים היטב את הדחיסות שהמילים אמורות ליצור אצלו. והדחיסות הזו מתאימה מאוד לתנועת המשיכה-דחיה.
זהו. זה יפה. אני אזכור (לפחות) את השיר.
[ליצירה]
מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים.
[ליצירה]
וואו קשה להאמין שפעם היה פה כזה דיון
ודגש גדול גם על פה - בצורה וגם על פעם - כי נראה לי שהעולם הדתי שלנו קצת קצת השתנה
ולא שהיום לא נדבר על זה - אבל אחרת לגמרי
ומעניין אם הפורום הזה עדיין קיים.
תגובות