על שפת הכנרת ישבה,
בודדה.
דיברה אל ליבה מכאובי העבר.
ירדו דמעותיה,
מלאו שתיקותיי.
הנסיך הקטן
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וווווואו....מ-ד-ה-י-ם-! בחיים לא קראתי תיאור כל כך מקסים לאהבה טהורה! החושך חובר אל האור,הרחוק מתקרב אל הקרוב,השמים מתמזגים עם הים,השקיעה נושקת למים ונאלמת דום,שחפים מרקיעים אל על ומביטים בך,יושבת שם על שפת הים ומחכה לאהובך שיבוא על פני רוח קרירה מלטפת...והנה הוא בא,עיניו כחלחלות מנצנצות בדמעות שנוצרו מן הרוח המכה בפניו. מושיט את ידו אל ליבך ועוזר לך לעוף עימו לעולם אחר,בו הכל מותר והכל יפה... נפפללאאא!!! תודה ענקית לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבה,אהבה,ושוב א-ה-ב-ה!!! זה כל העולם,בכל מקום ובכל זמן! נקווה שתמצאי אהבה באביר שלך...;-) תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולם או שמא אתה מתעודד קצת??:P הכאב מתחיל לחלוף ונשאר רק געגוע רחוק של אהבה רחוקה אך אמיתית..יהיה טוב בע"ה!אל תתיאש..=] יפהיפה! [ליצירה]
- [ליצירה] איך אפשר לשכוח את ליל האמש אם הייתה בו אהבה שכזאת?!כשהלב התרוקן והתמלא בלא הבחנה,ודמעות הצער גם כן אינן נשכחות...חוויה כואבת,מזדהה... כתיבה מרגשת שלעולם תחרט כדמעתך הזכה הכתובה על הדף,בזכרוני שאותה לא ישכח... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב להודות שזה מעניין..זה מקסים,ומסקרן בטירוף..זה נשמע כמו מונולוג מהיר של מחשבות מתרוצצות בשלהי לילה לבן שהועבר בהמתנה לאדם שלא יבוא בזמן הקרוב.. את לא חייבת לחכות לו..תסתכלי בירח ותראי שם את פניו,הוא יחייך,ואת תראי שהוא חושב עלייך כמו תמיד,ורק מחכה שתביטי למעלה ותחייכי בחזרה..ואז הכוס המלאה בריק שמונחת לצד מיטתך,תתמלא בזכרונות,ובאהבה רחוקה שלאט לאט תתקרב ותכנס אל תוך ליבך...=] מדהים! תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהאינסוף של כל אדם הוא שונה,ומביא לו את הדבר הכי מושלם שלו עצמו,בין אם זה כמיהה כמו שכתבת או חיבור אמיתי ושלם,וכל זה רק כשתגיע לאינסוף האמיתי...שלא כל אדם יודע מהו..[אני מקווה שפירשתי נכון את מאמריך..ככה היה נראה לי..] ולכן כשאתה אומר אינסוף,שלך זה כל כך נראה פשוט,אדם אחר לא יוכל לפרש את מה שתגיד,אלא יחשוב על דבר אחר ולא ברור-שזהו האינסוף הלא ממש ברור ואמיתי שלו.. שנזכה לראות את הסוף הטוב שבחיים וכל אדם יראה את האור שבסוף ויבין את המשמעות האמיתית של האינסוף..=] תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר... תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה... הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא... והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם... תודה לך יולי! [ליצירה]
- [ליצירה] לא חכם להתייאש מאהובה,מנסיון... כשהיא תבוא נדע!=] האהבה צריכה לבוא קודם כל עם עצמך ואח"כ עם הזולת,כך לא נצטרך להיות תלויים באהבה של מישהו אחר!... תודה לך... [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה כל מה שהיא רוצה,אולי לא שווה?... אם תוכן המילים אינו מועיל,אני חושב שלא שווה לאומרן... [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך לא נעים להשאר אחור תמיד... נקווה שכולנו נשאף תמיד להיות הראשונים ולא ניפול! יפה!=] תודה לך.. [ליצירה]
