צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
|*****|
רבה הדאגה ליצירות אמנות פן יופצצו
אך יצירות אמנות של טיפוחי עוללים
על קירות וכבישים ירוצצו
אולי זה לא בסדר לחשוף את מחשבות המחבר
שבחר רק לרמוז
אבל מה יעשה אדם והזעקה גדולה עדיין
הצביעות עדיין מטרפת את הדעת
גם רחוק וגם קרוב וקרוב מאוד
[ליצירה]
נראה שהכותרת הפוכה מהתוכן, שהרי אחד המוקדים של החסידות הוא חווית השיתוף של בני החבורה. לעומ"ז בסיפור מתואר אדם המנותק באופן קיצוני מן החברה, ולכותב פתרונים.
[ליצירה]
ימצחיקים, יומהולדת לשימון מה לא הוזמנתם? היה נפלא, שרנו קצת שירי שלום ושכחנו מהמצב.
חזן, החיים שלי מתקצרים מדברים כאלה אז אני מנסה לשחרר קיטור.אגב אני ער לכך שזה לא תמיד ידידותי לסביבה.
[ליצירה]
|*****|
קטע טעון מאוד, מובן- על רקע הזמן הכתום. הצירופים כמו "גבול התפילות" ו "נגמרו לנו המרחבים" - חזקים.
לענ"ד יש מקום לעיבוד וגם אני חושב שהמשפט האחרון מפריע.
תגובות