צריכים היינו לבכות
היום ראיתי
שיֶיֶרת-ילדים בקיטנה של קיץ
ארוכה ארוכה...
ונער אחד נוהג בם
תלבושת אחידה להם
ואותו הילקוט על גב כולם
וכשהמבוגרים עוברי הדרך
הביטו בהם וחייכו
לנגד התום
כשהם חייכו אני
חשבתי לעצמי
שצריכים היינו לבכות.
[ליצירה]
צריכים היו לבכות
אז בכיתי.
שלוש פעמים קראתי את השיר.
שלוש פעמים הבנתי קצת אחרת.
האחרונה - עם הדגש מול תום שנשכח - הביאה את הדמעות.
שיר מצוין. מחלחל בעדינות.
[ליצירה]
רק רציתי שתדע
שבטירוף היומיומי והלחץ לקראת --- הרבה דברים שיש לי לעשות.
אני כאן
ואני קוראת ורואה את היצירות שלך.
והן נהדרות בעיני.
אחת-אחת...
סוערה.
[ליצירה]
הסכמה שבדיעבד
יפה עשה הרב המחבר שליקט סוגי טרעמפיסטים, שכשם שפרצופיהם שונים- כך טרמפיסטיותם שונה. ולמעלה מכך הגדיל לאגד בטוב טעם ודעת דברי רבותינו ראשונים ואחרונים, עם דברי העם שבשדות ולהבדיל דברי חכמי האומות, כפי שרמז בשם חיבורו לאותו גדול באומות ודאגלאס אדעמס שמו, נוחו עדן בעמח"ס "המדריך".
ואלא שעדיין יש לעיין אם אין בדבריו לשון הרע, ופילוג האומה ח"ו, זה בגדיו כאלה, וזו חצאיתה כזו, פלוני עם משקפיים אלמוני בלי צמיד וכו', אבל מ"מ נראה להקל בזה על דרך מה שנתחלקה האומה לשבטים, זה אין פרצופו כשל זה, על זה הדרך טרמפיסט אחד אין פרצופו כשל חברו.
העיקר שתשלח לי עותק כשיצא הספר.
החותם לכבוד התוה"ק ושיחת חולין של ת"ח,
זר בתוכם.
[ליצירה]
|*****|
קטע טעון מאוד, מובן- על רקע הזמן הכתום. הצירופים כמו "גבול התפילות" ו "נגמרו לנו המרחבים" - חזקים.
לענ"ד יש מקום לעיבוד וגם אני חושב שהמשפט האחרון מפריע.
[ליצירה]
קהות החושים מובנת, גם אחרי הרף עין של 60 שנה. השאלה היא אם משלימים עם זה, וגרוע מכך עושים מזה אידיאולוגיה, או בוכים על זה.
ואצ"ג בהקשר זה --
"...היהדות הישנה, הפשוטה, שמנתה את ימיה וירחיה כפי הלוח העברי שלה, מקדם מלכות, ולא כפי הלוח הגויי, ידעה: מה-השעה-שלה-בעולם ומי הוא העולם הסובב אותה.
היא לא קראה ספרי היסטוריה בשבעים לשון, אבל היא קראה תנ"ך ומדרש, ש"ס ואגדות, ומגילת איכה וקינות. ממזון זה ניזונה לדורותיה וידעה מניסיונותיה יום-יום: מי הם העמים סביביה; וחשבה לנס: כל יום וכל שעה שלא קם עליה המבעיר-בתיה והורג-משפחותיה..."
אורי צבי גרינברג.
תגובות