אני כותב מהמותן, לוממש חושב
כותב לכל הכיוונים, לוממש פוגע...
מיגד _
-
קיים מרחק מסוים בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני.
לפעמים הכתיבה היא נסיון להקטין את המרחק הזה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וגם לוממש מנסח? למה נראה לי שניסוח כמו- "אני כותב מהמותן, כדי שלא לחשוב כותב לכל הכיוונים, כדי לא להיפגע" יהיה הרבה יותר נכון? [ליצירה]
- [ליצירה] והנה אני השניה- רציתי לציין שאתה מצליח הרבה יותר משנדמה לך. שבת שלום. [ליצירה]
- [ליצירה] והנה אני הראשון שמגיב לעצמי כי דרוש לי שם יותר נורמלי לקטע הנ"ל. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה [ליצירה]
- [ליצירה] אז עכשיו אני יכול לומר בפה מלא שאני חולק עליך! ה"אמת" של האדם זה הבפנים הנקי שלו, הנקודה הזוהרת שבו! לא כל הכיסויים מסביב. כשרואים את זה באמת מתעוורים ואוהבים... (ואז אולי גם לא שמים לב לכיסויים). כך לענ"ר (הר' היא של "רגשותי") [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יכול לנחש מה אני עומד להגיד... צעעעעעעעעעייייייייירררררררר!!!!! ואם אתה תגרום לי להתחיל לספר מור"קים (כומתות על הראשים), כנראה שמצבי באמת גרוע. אז רק נגיד שתחכה לפעם שתגיד קבלת שבת תוך כדי נסיעה בג'יפ, או לפחות תתפלל את מוסף של ראש השנה ב2 דקות ותלך לכבות צמב"רים... להמשיך? תראה לאן אתה מדרדר אותי... [ליצירה]
- [ליצירה] והנה אני הראשון שמגיב לעצמי כי דרוש לי שם יותר נורמלי לקטע הנ"ל. תודה [ליצירה]
- [ליצירה] כולם מוצאים את הכיוון (שכחת שאני יודע ה כ ל ?), אמנם לא כולם גם מצליחים להגיע אל הצמיחה הסופית וקומלים בדרך, אבל בתוך הבפנים של הגרעין יש את הכיוון הנכון (אבל מצד שני, הוא רק צמח...). וסוערה היא זו שהביאה את כולנו הלום, לא כך? [ליצירה]
- [ליצירה] רגעים קשים רגעים בהם אתה אומר "מישי צודקת". זה אכן "הו" ולא "או" (ואת אכן קטנונית, אבל גמני). וגם אם המילים לא מדהימות, הביצוע של תיסלם חביב ביותר (גם אם במקור זה לא שלהם). [ליצירה]
- [ליצירה] כמו הרבה דברים גם החיים הם סוג של אשליה. [ליצירה]
- [ליצירה] חבר זה לא קיר וערוגה היא רק מקום של פרחים [ליצירה]
- [ליצירה] אבל חתלתול! ראית אותי כותב שאסור? ואולי, באותה מידה מותר למתוח ביקורת על סגנון תגובות אם הוא צורם, ובעיקר אם הוא מעיב על האווירה והיצירה עצמה. דעתי האישית- לפעמים יש מקום לדיון על צניעות של יצירה, כאן מדובר בקטנוניות נודניקית (שאולי מאפיינת את הדמות?). [ליצירה]
- [ליצירה] גמני גמני גמני גמני אחח, כמה שאלות מעניינות מסתובבות כאן... * האם היצירה אמורה להיות "מגויסת" לטובת עמדה מסויימת? האם היא שווה משו רק כשהיא כזו או שמא במקרה כזה היא לא שוה כלום? (האם באמת לא אפיק כלום מקריאת סיפור על מחנה פליטים מנקודת מבטו של ילד פלסטיני?) * האם אין בי מבט של אדם לא דתי על אף היותי דתי? מה אני אמור לעשות עם אותו מבט במידה והוא קיים? * האם האיסור התורני על משכב זכור אוסר גם עיסוק באהבה (עם או בלי מרכאות?) בין גברים? (וחבר שלי טוען שזו אהבה של בחינת "אחור באחור" מול אהבת גבר ואישה שהיא הרי בחינת "פנים בפנים, ואכמ"ל) * איך יוצא שאני מסכים עם רן* וטוען שאכן הדחיה מותר לה להיות קיימת, אך לא היא הסיבה לבעייתיות הנושא? אהה, ערוגית, טענת ה"צומי" יכולה לבוא רק מתוך היכרות יותר מעמיקה עם היוצר/ת או מקריאת כמה יצירות (או תגובות) שלו/ה. [ליצירה]
- [ליצירה] פראפרזה על יונה וולך? ובכל מקרה, קטע יפה ולו רק כי אני אוהב את "זה היה אצלי בידיים" של יונה וולך (ואת הביצוע שלו ב"בציר טוב") [ליצירה]
תגובות