את תופסת בידי
ומושכת במעלה השביל.
כבר אמרתי לך
שכל רחבות הדשא
נסות מפנינו
את מתעקשת
ומושכת חזק
עינייך
אחוזות אימה
חורכות כל חי הניצב בדרכך
כשהגענו לעי החורבות
את מעלה חיוך על פנייך ולוחשת
תתלבש!
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
אני מקווה שזה לא היה ברצינות..
כי יש לך המון..
וזה אחד היפים?!
באמת, נכון שכולם פה מפרגנים ללא הרף, וכל הקסים יפיפה ומדהים, אבל זו לא חוכמה, זו לא האמת ולא שומדבר אחר שקרוב אליה.
עדיפה ביקורת אמיתית ממחמאות מזוייפות.
חסר פה האיזון המילולי בין הבתים, וגם התוכן למרות היותו ניתן לפרשנויות שונות, לא חכם במיוחד..
[ליצירה]
טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים?
"את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד.
לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד.
אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב,
מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב.
והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר
את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר".
אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת.
תגובות