איך תופי הלב רועמים
לנוכח בואך הלילה.
איך עיני כזיק
חודרות מבעד אפילה,
כשאת יוצאת מגדרך
מדלת אמותייך,
משתנה למולי בגוונייך,
עושָה צעד אחד
ועוד צעד שני,
נושקת שפתיי
ואני מושיט ידי
לאחוז בחלום
שהופך למציאות
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
--
אכן נושא מאוד עצוב ועגום שלא נותנים לו את סדר העדיפויות הנכון,
בעת שיש פיגוע חבלני שנרצחים בו שני אנשים (מבלי לזלזל) אזי כל המדינה רועשת.
וכשיש פיגוע דרכים שנרצחים בו שלשה אנשים ויותר -אזי עולם כמנהגו נוהג.
תגובות