בס"ד
הבטתי בתמונת חיי
דמויות ניבטות
חושפות פנים מהססות-
מהוסות?
צבעוניות היו, גם אפור ניכר בהן
הופיעו בשלל גוונים
גווני אדם-
הילד, הנער
הזקן
את כולם ידעתי-
היום.
לו ידעתים אז
שמא,
שמא ידעתי סודי?
[ליצירה]
מוות, עלה בחלוננו,
סופק כפיו
מטיל בנו ארסו
המצמת.
אך את הלחי, הרכה, הענוגה
זו השניה- נתנו ברצון
אך טבח בנינו נחפוץ
בידי בני פלשת - אכזר.
וילדנו?
תמים עדיין, מזה שנים
נוטל עדיין מגל ופטיש,
מרחם על אכזר,
נושק אויב.
הו אם אדומה! הו רוסיה הלבנה!
לא תם חלומך,
בני בנייך עודם אוחזים בחלומם,
מובלים אל משרפותיהם,
אחד אחד:
פצמ"ר, קסאם.
מוות
[ליצירה]
חזק ומעורר מחשבה
ועם זאת, לו אני הייתי כותב בכיוון הזה אז או שהייתי "כותב למגירה" או שהייתי מנסה לתת "קונטרה". כלומר, באופן אישי לא הייתי רוצה לעודד אנטגוניזם כלפי הקב"ה- גם ככה מבקרים אותו בצורה די חריפה... ונראה שהתגובות בכלל ותגובתך שלך בפרט עידנו את הדברים ולטעמי העמידו את הדברים באור אחר, קל יותר לעיכול.
ובלי קשר- אני מכיר את יצירותיך עוד מ"במה", ונהנה מהן כרגיל!
[ליצירה]
והקזתי דמי
על יסוד הספק
ומזבח הזהב
הועם - כמפקפק.
ביום יגוני דמעתי מלב
לא ידעתי נפשי
לא ידעתי מלל.
ואור לו הציץ
מבעד חלון
אחזתיו - לא ארפה
עד אראה כי -
שלום
[ליצירה]
בס"ד
בתור אחד שמכיר את פורס הכוכבים אישית (אני בן-דודו, זה שמדליק ומכבה את הפנסים אצל הנסיך הקטן) אני רוצה לומר לך שהוא בכלל לא עצוב או בודד.
עם כל הכבוד- לזה הוא יועד, לזה הוא נולד, ולא ימצא סיפוקו בשום דבר אחר.
כולכם מוזמנים לבקר, הלילה בחצות (אחרי האפיקומן)...
תגובות