[ליצירה]
יפה, אך האם יש מקום להכניס קטע כזה, של ביקורת-נסיון לעודד-דברי חיזוק-אופוריה-אמנון יצחק-מסיונריות-(?!?), לסיווג של שירה, האם לא עדיף להשאיר את זה בגדר של קטע, או הרהור, או רק להראות את זה לאנשים שצריכים את זה בגדר חיזוק?
ציפור
[ליצירה]
בעעעעעעעעעעעע
ע-ד-י !!!! מה עשית?
* יוסל'ה שר ברקע את ה'מבדיל'. שקיעה. עצוב. ציפורים מבואסות חגות מעל ראשינו. פרידה *
בנץ....
עזב...
אל מול עיני ההמומות ופי הפעור..
והוא עוד עושה את זה כתגובה לקטע שלי.
אין יותר בנץ. (לפחות בצורה)
אם היה זה דף נייר ולא דף ברשת, היה כאן רטוב קצת בדף.
בנץ.. אפילו יצירה אחת לא השארת למזכרת.
אח.. לא נותר אלא להתרפק על ימי העבר עם בנץ וגוגוק.
יהי זכרם ברוך.
ובנץ- זה שפרשת לא אומר שאסור לך לקפוץ מדי פעם לבקר, להתעדכן (ואולי לחזור)
[ליצירה]
גִיייייייייייי
קטע כואב ויפה.
אבל עד מתי תכתוב קטעים כאלו?
מתי תתחיל להיות אופטימי?
מתי תלמד לנתב את הכשרון האדיר שניחנת בו למקומות נכונים, אופטימיים?
אותה תמונה. זוויות שונות. (ולך אני לא צריך לפרט על זוויות צילום, ולמה אני מתכוון). תתחיל לצאת מהמסגרת להביא לנו לצורה תמונות אחרות, ומי יתן והם יהיו יפות ונוגעות לא פחות מהקטעים שקיימים.
[ליצירה]
*
למה 'עלאק ישל"צ'? אני דווקא הייתי קורא לזה 'ישל"צ במיטבה'..
'צלחת מעופפת'.. -תודה שזיכית אותי בתגובתך הראשונה באתר.. אני מסמיק ומוחמא.. :)
רעות.... ?... (רוצה לפרט מעבר לשלוש נקודות? :) )
[ליצירה]
**
גמרת את הקטע ב'סוף'. את בטוחה?
לכל סוף יש התחלה חדשה, ומהמקום הכי נמוך ושפל אפשר רק לעלות. לפני כמה ימים שמעתי באיזו סדרה משפט שנורא נגע בי: "אני רוצה לחיות. אני רק לא יודע איך", כל מילה מבחינתי מיותרת.
החיים האלה, עם כל הרוע שבהם, שווים שנחיה אותם. אין לנו ברירה. צריך ללמוד להנות. אין לנו ברירה.
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
*
אני מניח שלהד יש כמה מובנים, שהמתבקש מבניהם הוא הד הצעקה, שבזמן הצפיה לתשובה שתבוא ותרומם אותך, לאיזו יד מושטת, אתה רק שומע את עצמך.
כאמור, אני מניח שיש עוד משמעויות.
[ליצירה]
תגובות