[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
מה שרואים מכאן לא רואים משם או שלא.
בשחר מחוויר עמדה אל מול תהום
עטופה בשמלה שחורה
הכובשת גופה כמו שכבש נשמתה
בין שמים וארץ בין עבר להווה.
תהומות מתחת זועקים אליה.
כקרבן אהבה ניגשת לזבח
הם קוראים לה ,
זועקים לדמה המותר,
דם אהבה, דם קורבנם.
עומדת על פי התהום,
עטופה בשחור,
האופל קורא לה
להשכיח יום האתמול.
עוזבת אותך
קורא לה השחור
ניתקת מארץ
במעופת ציפור דרור.
יפה כתיבתך!
תודה.
[ליצירה]
ברוך שובך!
משקל השיר חביב עלי,
וכן גם המילים,
אך כוונת השיר
נסתרה מבינתי
שלא באשמתך.
על כן הואל נא בטובך
לגלות את צפון ליבך,
הסבר כוונתך למתקשים
בפעם העשרים
[ליצירה]
כמובן שהקדשת לצד השני שורה אחת ועוד אחרונה
אבל זה לא משנה
העניין הוא שזה פשוט לא שיר
זה תוצר של הצביעות האנושית לייפות ערכים שאנחנו מתביישים בהם
[ליצירה]
כתיבה ברמה
אבל קחי משפט
כלב נשך אדם
ו -
אדם נשך כלב.
את רואה שרק על ידי שינוי הסדר שיניתי לחלוטין את המשמעות.
בעצם מה שאני חותר אליו זה השאלה - כיצד אנחנו מביעים את עצמנו.
מבחינת ההבנה האינטואטיבית דווקא שאנחנו מוסרים עובדות על עצמנו אנחנו אומרים הכי פחות.
שימי לב שדווקא לקחת את הסיפור על עצמך והרחקת אותו בסיפורים שלך, עשית את זה בצורה נהדרת.
וההערה הייתה לא כביקורת אלא עצה שאם את בונה על כתיבה שתהיי מודעת לדבר הזה.
שימי לב למשל לסיפורים של שי עגנון הרי ברור הדבר שהם באים לשקף את העולם האמוני שלו, ותראי איזה עומק מעצמו הוא הצליח לבטא. ועם זאת הוא לעולם לא מדבר על עצמו.
[ליצירה]
סדר השורות בשיר הולך כך -
מחשבה מקובלת ומוכרת
מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב
תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי.
לפותה בחיבוק חם.
זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך.
ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" -
והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך