אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] א-מן. *. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ. כתבתי הרבה, ואז חשבתי שעדיף שלא. אהבתי את כל ההתנהלות של הזמן בשיר. השיר הוא כביכול מעל-הזמן. וכולו נותן את ההרגשה הזאת, של איטיות - אך שם השיר הוא "פרידה מהירה". קביעות של זמן - מול השתנות ותהליכים. הזמן עוצר, קופץ, רץ, שוחה לאיטו, והכל בבת אחת. זה יפה. דבר שני שחשוב לומר, קשה להתקדם ככה. השאיפות ישאוך אל העננים ויקלו ממך את משאך, אבל התככים יגרמו לך להשתכשך בבוץ טובעני. וקצת קשה ככה להתרכז במשהו. עוד חודש בדיוק ראש השנה. מותר, ואף רצוי, להתחיל כבר מעכשיו את התשליך. [ליצירה]
- [ליצירה] אז בניגוד לסליפ אני לא יודעת מי אתה.. אבל זה מקסים. השתיקה היא אחד מהדברים היפים יותר שנוצרו בעולם. סייג לחכמה שתיקה. כל ימי גדלתי לייד חכמים ולא מצאתי טוב לגוף- אלא שתיקה. השתיקה שלי- זאת הצרחה הכי גדולה שלי... השתיקה שלי- זה הכאב הכי שורף אצלי.... וכשהשקט יפול, כמו חול, קולי לאיש לא יגיע.. אני יכולתי לצעוק, אבל- פחדתי שזה יפריע.... (לא זוכרת בדיוק את המילים.. אביב גפן.) קטע יפה. אם כי לא יודעת עד כמה הפואנטה ברורה, ומהי בסוף, ועד כמה היא שייכת, או אם השיר מוביל אליה או לא.. לא יודעת. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם נעם.. ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר טוב. מזכירים לי שני שירים מנוגדים אחרים. לא משנה. (יפה לך להיות עורך...) [ליצירה]
- [ליצירה] מס כימה עם הכולם שמעליי. אכן, יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה! ובכל אופן. אנסה לשחזר. יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב. וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.) (מחכה להודעה?) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא זוכרת שקראתי את זה בכלל והסיפור יפה ומרגש ובכיתי בסוף, התאמצתי שלא לייבב כמו ילדה קטנה, אבל זה עדיין עומד בעיניים. המתח בין הידיעה וחוסר הידיעה השזור לאורך כל הסיפור, הגילוי בכל פעם, הפרטים הקטנים לעומת הכלל שמתבטא בתור חיילים כקבוצה, ועם זאת כל אחד בקבוצה הוא עולם שלם, בכי של אחת שהוא בכי של עם על אחד שהוא סתם אחד מתוך הקבוצה הזאת, הציניות שלא ניתן להתנתק ממנה לעיתים וגורמת לסוודר ולריחות להיות איומים ונוראים, החיוך כדבר אסור בתקופתנו הקרה, שגם משתקפת בגשם שבחוץ, שוב, גשם כללי לעומת הגשם הפרטי שבעיניה, במבחן - בפנים סוודר מחמם ותה מהביל, בחוץ יונים, שהן סמל השלום, ועומדות להן בקור, החום שקיבלה לכאורה מהחוג שנתפס כרע, אך במציאות התוצאה טובה בעיני המתבונן מהצד, שוב, האמבטיה החמה בה תטבול עצמה בשביל להירגע, שזה אולי צורך בסיסי של כל אחד, אפילו הקר ביותר, הקביעות של חוג הג'אז לעומת המקרים השונים, המגוונים, שמתרחשים בכל פעם, מה עוד? איזו הודעה מבולגנת. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שמשפט המפתח בקטע הוא "ולאאאאאאא רוצה חברים אחרים..". בד"כ אני דיי מחבבת את הכתיבה שלך, אבל זה פשוט לא כתוב טוב, ונכון שאמור להיות מנקודת מבט של ילד בכיתה ג', אבל זה פשוט לא זה, לפי דעתי הקטנה. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] וצריך, צריך לדעת איך ומה, וזה קשה, כי כל עוד אנחנו לא במצב הזה, איך נעמוד. [ליצירה]
תגובות