"אם לא תכעס-
תיצור
את קו השמיים המפרידים
ביני ובינך"
אמרת
בעודך בוחשת בספל.
"והיצירה
היא זו הממלאה אותך,
הלא כן?"
תפסת אותי
משפיל מבט
עוקב אחר נמלה קטנה.
המרחק ביני ובינה
כפסיעה אחת.
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
אה! כתבתי תגובה והיא נמחקה!
ובכל אופן. אנסה לשחזר.
יפה איך שהצלחת להפוך את המשפטים ה'רגילים' למשהו ש... מרגיש. שנותן אוירה. פוגע. כואב.
וגם - נמלים!!! איזה יופי! (המממ... זה התסבוך שלי עם נמלים. לא משנה.)
(מחכה להודעה?)
[ליצירה]
לפעמים ההתנתקות פותחת דף חדש, חדש יותר, חלק יותר, ברור יותר. את הדף ה"מנותק" תוכלי לשמור תחת עטיפת יומנך, מאחור או לזרקו. או אולי לעשות ממנו מטוס?
[ליצירה]
[ליצירה]
יש ויש. אני מכיר אנשים שכותבים כל כך הרבה וכל יצירה שלהם היא פנינה. אני מדבר על כתיבה ברמה גבוהה שמתפרסמת בעיתונים מובחרים וכאלה שלא "מספיקים" להגיע לשם.
אני מסכים ששיר, טוב לו שיתבשל, אך לא כולם. יש כאלה ששירם מושלם עם סיום כתיבתם וכל נגיעה- מיותרת. אין לאלץ "להבשיל" יצירות. אין זו חובה.
מכיון שהדברים נאמרים בדף היצירה שלי, אוסיף ואומר שלא יודע לאן לקחת את הדברים שנאמרו כאן, כלומר, האם ניסיתם לומר שאני מפרסם יותר מידי ולכן, ע"פ התיאוריה שלכם, כך הם גם נראים, או משהו אחר. אני כרגע בחרתי לא לקחת באופן אישי. אם תרצו שאקח- תגידו לי (לא אעלב).
יש אנשים שעולמם הפנימי כל כך עשיר שאין הם יכולים "להתאפק" ולשמור יצירות בפנים. להבדיל ממערכת העיכול, גם שם- אם מתאפקים- תהיה עצירות. יש לשחרר. ולשחרר נכון. (אין אני מעיד על עצמי ככזה).
אשמח להמשך...
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
תגובות