הכי הכי
כשהקול שלך
בקול שקט, עמוק,
באוזניי.
יָפָה שלי..
כשידיךָ הגדולות
חזקות וחמות
מלטפות אותי.
הכי הכי
כשזיפי זקנך
שיומיים לא גולחו
משפשפים קלות את
לֶחיִי.
כשאתה שם איתי,
הכי הכי.
[ליצירה]
אל תחילי את המצבים שלך על כולם
ואל תשפטי אותם לפי הפרשנות שלך.
אני לא דורשת תשובות ואני לא מחפשת אותן. אני יודעת טוב מאוד איפה אני עומדת. ואני יציבה. מאוד יציבה.
תלמדי לקבל גם שירים שהם לא בדיוק בתוך הזרם. תלמדי לקבל את מי ששוחה קצת מחוץ מחוץ לזרם, את הדגים שקופצים בתוך המים, והכי הכי, אץ אלה ששוחים בדיוק נגד הזרם. הם הכי מיוחדים. גם בתוך המים וגם מחוצה להם.
[ליצירה]
הלוואי שאלה היו השירים שאני הייתי כותבת כשהייתי (אם בכלל יכולתי להיות) באמת אני.
אלא שלי זה בא כל כך במאמצים, וכל כך בקושי עד שכמעט ולא בא בכלל ואם כבר יש, אז להביע את זה בכזה שיר, ובכאלה מילים, כמעט בלתי אפשרי לי.
אשריך שזכית!
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
תגובות