זה מתכלה בקצב טוב
כמו המים
במבול האחרון
אני נח
על זרים, פרחים שמצאתי
כאן
על עץ בודד
זוכר את נעלי דפנה
שננעלו בצעירותי
ומזכיר את
אבן חברון
שתנעלני
בעת אסיפתי
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה מאוד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה. דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] הלווו זה כתוב מצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון שלך על כי תצא הוא פנינה אמיתית. נהנה כרגיל לקרוא מרעיונותיך [ליצירה]
- [ליצירה] זו היתה רק שאלה של זמן עד שסירוב פקודה יחלחל לתוך השירים. מוצלח ביותר... איזה יופי שאירועים ציבוריים נכנסים כך לתוך עולם הדימויים שלך [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי, הקטע הזה לא חרג מהגבולות שאני רואה כגבולות האתר. ואכן זה שהוא נמצא כאן ביטא את עמדתי בנושא. בהחלט יכול להיות שאני טועה מדי פעם בתחושות שלי. זה מה יש. לשאלת רוח האתר: הקו הכללי שמבוטא באתר מציג אופי דתי או אולי שמרני עם פזילה ברמה כזו או אחרת לגבול. אפעם לא הבטחתי שהיצירות עומדות במבחן ההלכה. ומי שנכנס לקרוא כאן יצירות, צריך לדעת שהוא עושה זאת על דעתו. אבל מצד שני צריך לזכור שאחוז היצירות הגבוליות באתר קטן. ובפועל יוצא לי לצנזר לא מעט קטעים. קשה לי להגיד בדיוק מה הפרמטרים שעל פיהם זה נעשה אבל כאמור ניתן להתרשם לטוב ולרע ממה שאתם קוראים לאורך זמן. בקיצור, אלו שני הצדדים וההתנהלות בינהם ועל גביהם מבטאת את "רוח האתר." שאנחנו מחפשים כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005 בו תכה בך שוב השכחה. הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי. על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי. [ליצירה]
תגובות