[ליצירה]
יש לי בעיה קשה עם סימני הפיסוק, והיא נובעת, ברובה, מכך שהם פשוט לא נמצאים במקום. הסימן שאלה-סימן קריאה לא רק שמיותר, אלא שלא הבנתי איך זה משתלב בנימה.
יש מקומות שהחריזה מאלצת את הטקסט - וגם את הדקדוק והתחביר, ככה שחלק מהמילים פשוט לא הגיוניות.
הרעיון של הזמנים יפה, אבל השיר דורש הגהה, לכל הפחות.
[ליצירה]
*שני* חלונות. החריזה לא עובדת - אתה משנה מבנה באמצע, החרוזים לא שלמים. אולי כדאי לוותר על זה.
ולמה שלוש יצירות בבת אחת? המון חבר'ה עושים את זה, ונורא קשה לקרוא ולהגיב לכולן. [ומה בדיוק חשב לעצמו מי שהכניס היום את היצירה ה-42?! סליחה אני משתפכת אצלך, אבל הכנסת שלוש אז מגיע לך! הא! אל תקח ללב...]
[ליצירה]
אהבתי "שלוות ילדותך כמו דפקה בחלון" ואת הרעיון בכלל. התמונה שמצטיירת יפה, אבל זה כאילו יש כאן המון רסיסים מפוזרים - אפשר אולי להתמקד יותר, ולהרחיב קצת בתיאורים. "האישה האופה לחמים", למשל, נותן תמונה הרבה יותר ברורה משמות. אהבתי את הרעיון של שמות הרחובות.
[ליצירה]
יופי
אהבתי מאוד...
אגב, כדי לספק את סקרנותכם - ביפנית יש שלושה סוגי כתיב; רק אחד מהם, ה"קלאסי", נכתב מלמעלה למטה. שני האחרים, שנלמדים בבית הספר היסודי, נכתבים הצידה (לא זוכרת לאיזה כיוון...)
תגובות