הדומם, נאהב
וצמח.
"הצומח "התאנש
וחי.
והחי,
קיבל חיים
ודמם.
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שינוי קטן גדול.. לא הצלחתי להכניס את התמונה, תודה למנחם שעשה זאת. [ליצירה]
- [ליצירה] לעניות דעתי,עדיף המשפט ללא התמונה.אולי בעצם עדיף לקרוא לזה שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] דילמה שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות? [ליצירה]
- [ליצירה] חזק ואמיתי עד כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] הוי אנשים כפויי טובה שכמותנו דוממים למה לא בכינו [ליצירה]
- [ליצירה] מקבלת, רק תיקון קטן. התמונה היא שהביאה לכתיבת השיר/משפט. אבל בסופו של דבר למרות אהבתי לתמונה, התחברתי יותר למשפט. [ליצירה]
- [ליצירה] לפחות אצלי ההרגשה תמיד היא שהמקור ליצירה הרבה יותר יפה ומדהים מהיצירה עצמה כי המקור בעצם נגע בי והיצירה היא רק תוצאה מאותה נגיעה.צריך רק לזכור שלפעמים,לאחרים,המקור ליצירה לא נוגע באנשים כל-כך עמוק כמו שהוא נוגע באנשים מסויימים.אחרת,כולנו היינו כותבים על אותם דברים את אותם הדברים. לכן,אולי באמת כדאי לסווג את היצירה כשיר ולהוריד את התמונה.אבל זו רק דעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאמינה שאף פעם לא מאוחר.. לא בועז? [ליצירה]
- [ליצירה] כשהיינו ילדים קטנים היה שיר שהלך כך : לבנה השחורה אמרה ליפה המכוערת ששמחה עצובה בגלל שחיה מתה (: [ליצירה]
- [ליצירה] חחחח הוצחקתי! יפה לך/לי/לנו שזה הביא אותך לזה... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את השיר, ושוב קראתי, ושוב.... אני לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק גרם לי לדמעות, אבל בהחלט גרם... אתה ממעט לכתוב שירים, אך כשאתה כבר כותב, אתה פשוט הולך עם זה עד הסוף מה?.... פלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן כואב. גורם לי לרצות להיוולד מחדש בעבר... כריתת העץ, כריתת הישן והטוב, כאב הציפורים הבוגרות שרואות איך דור הולך ונעלם ועושר העבר נכרת באכזריות, והגוזלים, שלא יזכרו דבר ולא יזכו להתרפק על עושרו של עץ... "חדש ימינו כקדם".... [ליצירה]
- [ליצירה] לא ישועות, להיפך. הם הטריגר להמשיך לחפש. לחזור זה לא אל המצומצם הפיזי, הקיים והידוע. אלא לחזור לעצמך, אל האמת האמיתית הפנימית, זו שיודעת כל כך טוב מעין נובע אי השקט ויודעת אף טוב מכך, שמצאה נחלה. לפחות כך אני מרגישה. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! כזה פלא! גם אהבתי את הכותרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי אלא להצטרף לקודמי. אם זו התוצאה של הפסקה ומיעוט בשיריך, היה שווה לחכות. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהב להכניס לנו גולים מה?? ומצליח בכל פעם מחדש... כל הכבוד! עשה לי צמרמורת קלה, אבל החשק שלי לבשר עלה לאחרונה (כנראה ה b12...) אז שועשעתי יותר משצומררתי... התנצלותי לצוף וחברותיה... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] הצלחת לחפור לי בבטן עם הבדל התשוש והצל... אך! חזק משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] תרשי לי זהירות שביר לחרוג ממנהגי (שלרוב מקבל את תגובותיך בשתיקת הבנה והסכמה קלה) הפעם אני בוחרת בלהגיב, אולי אפילו לחלוק. (בנחרצות..) "כשהלב פועם לו מסתובב, מתגלגל, רוכב תחת אצבעותיי" את באמת לא מכירה את ההרגשה הזו, בה מרוב ציפיה, כמיהה, השתוקקות, עומס רגש, הלב כמו מקבל חיים משל עצמו, משתלט בברוטליות על כל ישותך, עושה בך כרצונו ללא כל יכולת שליטה ולו הבסיסית ביותר?.... "יורה את שאריות ביטחוני העצמי ומפספס" גם את זה קשה לי להאמין שלא חווית אף פעם, זה משהו בסגנון "הצ'אנס האחרון", כמו תגובת נרדף שהגיע למלכוד ולדרך ללא מוצא, זה לנסות ללכת על כל הקופה כמו מתאבד שיעי, ולא משנה מה תהיינה התוצאות, יריות אחרונות של נסיונות בשם איזשהו כח עלום קיים/לא קיים עמוק בפנים... ועכשיו למה שצרם לי ביותר- "אתה מוכר" מוכר? אני חושבת שיש כאן מצד שי חשיפת רגשות בצורה כל כך חזקה ואפילו די יוצאת דופן ונדירה, "מוכר" זה נשמע לי יותר ניסיון שכנוע למשהו שה"משכנע" לא בדיוק מאמין בו בעצמו או מבין אותו לעומק. כאן אין כאן ולו צל של "מכירה" בעיני. יש כאן שיתוף די מקסים, וכן, הוא מצליח לעבור ורק בגלל שהוא כל כך אמיתי. והכי הכי חשוב (ושי, תפנים!) בשום פנים ואופן, אבל בשום פנים ואופן, (מספק נחרץ מצדי?) שלא תעז "לקפוץ" שפה. זה מה שעושה את סגנון הכתיבה הנוכחי כל כך מיוחד, הפשטות שבו, המילים הכל כך אנושיות, הלא מתיימרות, המקום האמיתי הזה שיודע להפוך גם מילים פשוטות לצרור יקר, השילוב בין אמת לרגש שלעולם לא יכול להוליד מילה זולה. היכולת שלי כקורא להתחבר לדברים בלי לפצח קודם את הצופן הגנטי... פשטות מבורכת. אני מאוד אוהבת אותו. גם את יתר האחרונים שלך שי. תם טקס מגילת העצמאות. כיסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] דעה, מה זה משנה אם מה שבת"ש כתבה מגעיל אותך או לא? מדובר כאן על תגובה ליצירה ולא תגובה לתגובה. זה לא אתר חינוך. זה אתר יצירה. באשר ליצירה, הביקורת נאמרה. זה אכן לא מתנגן לי כשיר ולא כמונולוג ולא משאיר לי מקום לדמיון ולהעמקה. גם בעיני החריזה הורסת מפני שזה מאלץ אותך להשתמש במילים שאולי לא היית משתמשת בהן אילו לא רצית לחרוז. בכתיבה הבאה שלך תנסי להשתחרר מחרוזים, תגלי עוד סוג של שחרור... ותראי שהאיכות משתפרת. בהצלחה. [ליצירה]
תגובות