כתוב בדם ומרוח בדמעות
והכל מקושקש ומלא מחיקות
ואחר כך
אעתיק לדף יפה ונקי
ואת לא תדעי.
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] משפט אחד במשפט אחד... אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון! (מה שאני עושה בדרך כלל...) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! האנושות מוצגת במערומיה- תמיד דואגת לרושם החיצוני, להסוואת רגשות. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת, הוצאת לי את המילים מהמקלדת... אפילו שאנחנו רוצים להיות כנים ואמיתיים, קשה לנו להתוודות, בעיקר עם עצמנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מי לא מכיר את זה?... [ליצירה]
- [ליצירה] ברחה לי המילה... מהשיעורי ספרות. שהשיר כתוב על תהליך הכתיבה של עצמו... ממש כמו ביאליק ורחל, רק שהם לא ממש היו כותבים מילים כמו מקושקש ומחיקות... אהבתי ממש. פשוט מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. (והמילה היא ארספואטיקה, אם כי אני לא בטוחה שמה שכתבתי עונה על ההגדרה לארספואטיקה) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ואמיתי ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. ואני רואה כאן עולם שלם (מטאפורי) של יחסי אנוש מתומצת וממוקד בשיר קטן נפלא אחד. ארספואטי? אולי ברובד הגלוי... תודה אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב... ויפהפה. אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] * וגם הקישור של אסף. מהמם, במובן החזק של המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] נותרתי ללא מילים. מדהים ועצוב כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה! באיזו שעה צילמת? (זה עושה הרגשה של זריחה מוקדמת) אם כי קצת חשוך מדי לטעמי. דמינתי את כנרת של רחל יותר צבעונית ו.. שמחה. זאת אומרת שקטה, אבל לא קודרת. [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי. ברור שהנושא הוא פרשת "אשת יפת תואר", אולם קשה לי לפענח מיהו הדובר ואל מי. על פי הסוף נדמה שהאישה היא הדוברת, אולם זה לא מסתדר תחבירית עם ההתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי: התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב. לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.) באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד. [ליצירה]
- [ליצירה] (הזדמנות להגיד:) מזל טובבב!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] ההתחלה נהדרת. מפתיעה וחדה. בהמשך - עם האורך בא גם הקושי לשמור על עניין לכל אורך השיר. *כוננתי - צ"ל קוננתי. *בבית השלישי: די צורמת החזרה על שורש "בושה". *בהמשך: "בשמחה רבה" מגיע באופן די פתאומי, ומרגיש קצת לא קשור. כאילו פתאום מנסים לייצר אוירה מלאכותית, זרה לאופיו של השיר. *הבית האחרון חוזר לתבנית המעניינת של הבית הראשון. הייתי מציעה לצמצם אותו. *הסיום: מצד אחד אני מבינה את הצורך ב"גלישה" הנינוחה הזו אל סוף השיר. אבל מצד שני: חבל. היית בשיא, והשיר הזה נראה לי מתאים להסתיים בשיא. הצלחת להכניס לתחושת הלם בשורות הראשונות, ולהרגשתי היה נכון לסיים גם בהפתעה, בדיוק הנקודה שבה השיר סיים להגיד את דברו. (השורה האחרונה מרגישה כמעין "אז זהו, סיימתי" והשיר לא חייב להודיע לאף אחד שהוא מסתיים.) [ליצירה]
- [ליצירה] כאלה סיפורים אני אוהבת. אבל חבל לי שהשארת את שניהם שטוחים. מה דעתך להוסיף יותר צבע לשני חלקי הפאזל המקסים שהרכבת פה? לתת יותר אופי לשניהם, יותר רקע, להרחיב ולעבות את הסיפור עצמו. הוא יכול לקחת יותר זמן, או להתחיל יותר מוקדם...תני לנו יותר!:-) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. כתיבה מיוחדת. לא הייתי מסווגת כסיפורת, מאחר שאין כאן התפתחות של עלילה - זה יותר הרהור או מונולוג. [ליצירה]
תגובות