אני לא מזמר כשעצוב
העצב חונק את מיתרי הקול.
כמו פקק בקבוק
כמו מיתר שחוק.
אני לא שר
אני לא מתלהב
אבל
מישהו שר בשבילי
זהו הלב.
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] החלטת לשנות מעט סיגנון ובכל זאת מאד מוצלך. מילים פשוטות מדברות אל כל אחד ושירה יפה מאד מה אומר? כרגיל כי זה אתה ולא מישהו אחר... נהנתי מאד, תודה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] אכן נטייה שונה מעט.... נפלא! * קצר וטוב, כמו שרק אתה יכול. * סיום חזק ולא צפוי (מבחינתי, לפחות). * זרימה מדהימה. כתיבה פשוטה וקולעת. * כ"כ נכון. אנו כותבים כי הלב מתפרץ. אנו מוחייבים לכתוב. העברת זאת מצויין! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני כידוע אוהבת את מוטיב הלב... ממש שונה משאר השירים שלך(כמה שאני זוכרת) * השיר הזה מתחלק לשניים- לשפה הגבוהה יותר(העצב חונק...) ולת'כלס(אני לא שר...) ונראה לי שאפשר לעשות את המעבר למעודן יותר, כי זה קצת חד מידי לדעתי. ו... נראה לי שלב זה משהו, לא מישהו, זה משהו ממך, חלק ממך. תודה קטנה. [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו שר לך מישהו, מישהו דואג דואג לך שם למעלה [ליצירה]
- [ליצירה] דימויים מקסימים. צבעת את ארבעת המינים בצבעים חדשים וממורקים מנקודת עינך כה לחי [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אדם וחווה לפני שנפקחו עיניהם, זהו גם סיפורם של הרבה עיוורים(במובן של הביטוי) שעיניהם נפקחו והם העדיפו להתעוור שנית [ליצירה]
- [ליצירה] והוא כזה צנוע, לכאורה כנוע מבוקש השב"כ מסתובב בשבחים כאן ובשטחים, נפגש עם אבו עאלין עם לנין וסטלין. וגם עם מ' וכף מהשב"כ שיושבים ל ו על האף מחולל בניסיו בשיריו ובלהטיו הגדולים על מדווי מצרים מכאן ועד שעריים עוד נשמע גדולות בצפירות יורדות ועולות עוד נדע נצורות בעוצם ירי וצרורות עלי ירושלמי האינטרנטי וחיבתו לקוד האתי עלי הקומוניזם ורמיסת הפשיזם! שיבקר בשב"כ ובמטה שישתה כוס תה ואם צריך סיגריה שיבקש יפה, שלא יהיה חצוף ושלא יכבו אותה על הגוף [ליצירה]
- [ליצירה] --- שיר חכם,זורם, משמעותו הינה אולי הפסוק: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" [ליצירה]
- [ליצירה] --- מקסים וציורי אפשר ממש להנעים המנגינה [ליצירה]
- [ליצירה] --- הביצה- לחזירים היא כפוך :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ---- שיר משולב וזורם ונוגע, כן נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] --- ממש ישעיהו בן אמוץ.... אלא שאתה כותב עם סימני קריאה ומקפים והוא כתב על יריעות קלף בכתב קדום... [ליצירה]
- [ליצירה] חה חה חה מיקה מוני -קרעת אותי מצחוק@! אין כמוך בעולם! [ליצירה]
- [ליצירה] הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות. בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ: "דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני. ישר כח על שיר זה! [ליצירה]
תגובות